אנפת לילה צהובת-כיפה (Nyctanassa violacea) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

quawk יחיד, קשה ונובח, גבוה וקצר מה-kwok העמוק יותר של אנפת הלילה, המושמע בתעופה ולעתים קרובות בלילה. במושבות הציפורים מוסיפות yup-yup מצייץ ו-huh שטוח בחיזור, והצעירות מבקשות מזון ב-chu-chu-chu רך וחוזר. ציפור תועה בתחום המדריך שותקת כמעט תמיד, ולכן לקול כאן ערך מעשי מועט.

האזנה: שירהXC1176302

הקלטה: José María Loaiza B. — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

הבוגרת אפורה-כחלחלה אחידה עם ראש מפוספס: שחור מבריק, עם כתם לחי לבן רחב וכיפה שמנתית עד צהובה-בהירה, כך שהפנים נראים כפסים מתחלפים של שחור ולבן. בעונת הקינון נמשכות מהעורף שתיים או שלוש נוצות קישוט לבנות וארוכות. הכתפיות אפורות עם מרכזים שחורים ושוליים בהירים, ויוצרות גב בדגם קשקשים. המקור קצר, עבה מאוד ושחור כולו, העין גדולה וכתומה-אדומה, הרגליים צהובות וארוכות כל כך שבתעופה כפות הרגליים וחלק מהרגל בולטים מעבר לזנב. הצעירות אפורות-חומות, מנוקדות בצפיפות ובאחידות בחום-בהיר מלמעלה, מפוספסות מלמטה, עם עין צהובה עמומה.

מינים דומים

אנפת הלילה היא המין שיש לשלול, ואצל צעירות הדבר דורש זהירות של ממש. צעירה של אנפת הלילה צהובת-הכיפה אפורה יותר וחומה בגוון קר יותר, עם נקודות קטנות, מסודרות ואחידות בצד העליון, ואילו צעירה של אנפת הלילה חומה חמה יותר עם טיפות לבנות גדולות ובולטות. המקור מכריע: עבה וכהה כולו באנפת הלילה צהובת-הכיפה, דק יותר ועם בסיס ולסת תחתונה צהבהבים-בהירים באנפת הלילה. בתעופה אנפת הלילה צהובת-הכיפה מראה את כל כף הרגל וקטע מהרגל מעבר לזנב, אנפת הלילה רק את האצבעות. אנפת הלילה צהובת-הכיפה גם זקופה יותר ונראית ארוכת-רגליים ועבת-צוואר יותר. הבוגרות מזוהות לפי הראש: לאף אנפה אחרת בתחום המדריך אין ראש שחור-לבן עם כיפה בהירה.

בית גידול

בעיקר חופית: ערוצי גאות ומישורי בוץ, מנגרובים, ביצות מלח, חופים סלעיים וחופי אבנים, קירות נמל ומשטחי השקה לסירות, ושפכי נחלים. בפנים הארץ היא משתמשת בשולי בריכות ונהרות מיוערים. היא ניזונה בעיקר מסרטנים ומסרטני נהרות, הנצודים באיטיות, ופעילה בשעות שהגאות קובעת ולא בהכרח בלילה. ביום היא לנה בעצים ובשיחים לצד המים.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

המין מקנן באזורים החמים של אמריקה, ממזרח ודרום ארצות הברית דרך מרכז אמריקה והאיים הקריביים ועד חופי צפון דרום אמריקה, וציפורים צפוניות נודדות דרומה בסתיו. בתחום המפה היא נוספה לרשימה רק בשני העשורים האחרונים, על סמך סדרת תצפיות באיים האזוריים ובמדירה בין 2009 ל-2014: ציפורים בטרסיירה, פיקו, סנטה מריה וקורבו ואחת בנמל פונשל. רובן היו בחורף הראשון, רובן שהו שבועות או חודשים, והתאריכים פזורים על פני השנה ואינם מרוכזים בסתיו. מחוץ לאיים האטלנטיים המין נשאר נדיר מאוד.

איך ומתי לחפש

באיים האזוריים ובמדירה זו ציפור של נמלים וחוף סלעי ולא של ביצות: בדקו חופי אבנים, משטחי השקה ושפכי נחלים בגאות יורדת, וחפשו אנפה העומדת זקופה וללא תנועה על סלע רטוב. משום שציפורים אלה נוטות להשתקע, כדאי בדרך כלל לבדוק דיווח גם ימים או שבועות לאחר מכן. בכל מקום אחר, בדקו קודם כול את המקור ואת בליטת הרגליים בכל צעירה חריגה של אנפת לילה.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). האוכלוסייה גדולה והתפשטה צפונה בארצות הברית במאה האחרונה, אף שכמה מדינות מגדירות את המין כמאוים או בסכנה בתחומן. מצבה תלוי בסרטנים שמהם היא ניזונה: אובדן ביצות מלח ומנגרובים וביצור קווי החוף הם הלחצים העיקריים. דבר מכל זה אינו משפיע בתחום המדריך, שבו הציפור מופיעה רק כתועה.

שם מדעי

Nyctanassa violacea | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Ardea violacea; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Nyctanassa הוגדר ב־1887 על ידי Stejneger. Nyctanassa ביוונית, מ-nux, יחסה nuktos, 'לילה' ו-anassa 'מלכה': מלכת הלילה. violacea בלטינית 'בצבע סגול', מ-violaceus. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־קרוליינה, צפון אמריקה.