אנפית ירוקהאַנְפִית יְרוּקָּה | Butorides virescens

קול

לרוב שקטה בישיבה. בהמראה היא משמיעה kyow או skeow פתאומי ומתלונן, הקול שרוב הצופים באירופה שומעים; ציפור מוטרדת מוסיפה סדרה נמוכה ומקרקרת של kuk-kuk-kuk. ליד הקן הזכרים משמיעים raah-rahh צורם ו-whoom-whoom-whoom חלול הנשמע למרחק, אך זהו קול של ביצות אמריקניות ולא של נודדת תועה באירופה.

זיהוי

קטנה ודחוסה, עם רגליים קצרות, צוואר עבה המוחזק לרוב מכונס, ומקור ארוך, כבד ודמוי פגיון, שחרחר מלמעלה וצהבהב מלמטה. לבוגרת כיפה ירוקה-כחלחלה כהה ומבריקה, המורמת לציצית פרועה כשהציפור דרוכה, וצוואר וצדי צוואר ערמוניים-עמוקים שקו לבן היורד במרכז הגרון חוצה אותם. הצד העליון אפור-כחלחל עם ברק ירוק, והמכסות תחומות בשוליים צהבהבים-בהירים מסודרים. הרגליים צהובות עד כתומות, ובחיזור הופכות לכתומות-אדומות עזות; האזור שבין העין למקור צהוב. הצעירות חומות יותר, עם פסים גסים צהבהבים וחומים על הצוואר והצד התחתון וכתמים חלודיים לאורך שולי המכסות. בתעופה היא נראית עגולת-כנף וקצרת-צוואר, והאצבעות בקושי בולטות מעבר לזנב.

מינים דומים

אנפית המנגרובים היא הבעיה האמיתית: שני המינים מוגדרים כנפרדים רק מאז שנות ה-90, ומבנה גופם זהה. אצל בוגרות הצוואר מכריע — ערמוני-עמוק אצל האנפית הירוקה, אפור עד אפור-צהבהב אצל אנפית המנגרובים. צעירות קשות יותר, אך צעירה של אנפית ירוקה חמה וחלודית יותר על מכסות הכנף. אנפית גמדית קטנה יותר ומראה שדה מכסות בהיר וגדול מול נוצות תעופה שחורות, דבר שאינו מופיע לעולם אצל אנפיות מן הסוג של האנפית הירוקה. צעירה של אנפת לילה גדולה ורחבת-כנף בהרבה, ומסומנת בטיפות לבנות גדולות במקום שוליים חלודיים דקים. אנפית סוף מראה כנפיים לבנות ברגע ההמראה.

בית גידול

מים מתוקים ומליחים מוגנים עם צמחייה המגיעה עד קו המים: שולי בריכות ותעלות, נחלים מיוערים, שולי מאגרים, שולי ערבות ומנגרובים, ואגני נמל. היא צדה לבדה, רובצת על ענף נמוך, על בול עץ צף או על עמוד עגינה, והיא מן הציפורים המעטות הדגות בעזרת פיתיון: היא מטילה נוצה, חרק או פירור לחם על פני המים ותופסת כל מה שמתקרב לבדוק.

תפוצה ונדידה

המין מקנן ברחבי צפון אמריקה ומרכזה ובאיים הקריביים; הציפורים הצפוניות נעות דרומה בספטמבר ובאוקטובר, ואז מספר קטן נישא מעל האוקיינוס האטלנטי. בתחום המדריך היא נדירה ביותר. באיים האזוריים רוב התצפיות, עם ציפורים ברוב השנים בקורבו, בפלוריש, בטרסיירה ובסאו מיגל; מעבר לכך יש תצפיות מפוזרות באיים הקנריים, באיסלנד, באיים הבריטיים וביבשת מערב אירופה. ציפור מתיישבת לעתים קרובות לחודשים או חוזרת לאותו מקום במשך שנים, כך שפרט אחד עשוי להסביר סדרה שלמה של דיווחים.

איך ומתי לחפש

בדקו את השוליים המוגנים — פינת בריכה מוקפת סוף, שפך נחל, קיר נמל עם צמחייה משתלשלת — בשעה הראשונה והאחרונה של אור היום, כשהציפור עוזבת את מקום ישיבתה כדי לחפש מזון. היא יושבת נמוך וללא תנועה וקל לעבור על פניה, ולכן סרקו את קו המים עצמו ולא את המים הפתוחים, ובדקו שוב כל אנפה קטנה וכהה הממריאה בקריאה נובחת וחדה. באיים האזוריים אוקטובר הוא החודש המתאים.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). האוכלוסייה בצפון אמריקה גדולה, אף שהתדלדלה בחלקים מהמזרח עם ניקוז או "סידור" שולי בריכות מיוערים ואזורים לחים קטנים. למין אין אוכלוסייה משלו בתחום המדריך: הוא מופיע כאן רק כנודד תועה מזדמן, ומספר התצפיות תלוי בעיקר במזג האוויר בסתיו מעל צפון האוקיינוס האטלנטי.

שם מדעי

Butorides virescens | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Ardea virescens; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Butorides הוגדר ב־1852 על ידי Blyth. Butorides מצרף את Butor, הסוג שתומס פורסטר הציג לאנפות המסורטטות ב-1827, ליוונית העתיקה -oides 'דומה ל-'. virescens בלטינית 'ירקרק', על שם הברק הירוק בכיפה ובגב. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־חוף קרוליינה הדרומית.