רחם מדברי (Neophron percnopterus) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

כמעט תמיד שותק; הרחק מהמושבה ומהפגר כמעט אינו נשמע. בקן ובמריבות על מזון – נהמה צרודה, sseee שורקני ו-myaaa אנפופי ומיילל; הצעירים מבקשים מזון ב-chi-chi-chi צורם וחוזר. על מדף הקן עוברת לעתים נחירה רכה בין בני הזוג, ומלבד זאת שקט.

האזנה: קריאהXC1091993

הקלטה: Mischa Keijmel — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

נשר קטן ודק, לבן מלוכלך עד קרם עם נוצות תעופה שחורות: בתעופה הדגם שחור-לבן, וכל השוליים האחוריים של הכנף כהים. הזנב לבן וטריזי בבירור, עם קצה משופע, ובולט הרבה מאחורי הכנף. הראש והגרון חשופים וצהובים עזים, ונוצות העורף הארוכות והזיפיות יוצרות רעמה דוקרנית. המקור דק, צהוב עם קצה שחור. דואה בכנפיים שטוחות, כשכפות הכנף מוטות מעט קדימה; הכנף צרה ביחס לנשר. הצעירים חומים כהים כמעט אחידים עם פנים אפרפרות, ומתבהרים בכתמים במשך ארבע או חמש שנים.

מינים דומים

הקושי הוא הצעיר הכהה. עזנייה שחורה קטנה ורחוקה עלולה להתבלבל איתו: העזנייה גדולה בהרבה, עם כנפיים רחבות וישרות בהרבה וזנב קצר, בעוד לרחם הצעיר כנפיים צרות וזנב ארוך וטריזי – וההבדל בגודל ניכר מיד כשהוא עף לצד נשר מקראי. הבלבול עם דיה שחורה ממשי יותר: לדיה זנב מפוצל או ישר בקצהו, לעולם לא טריזי, היא עפה בהקשות גמישות ומסובבת את הזנב ללא הרף, ויש לה כתם בהיר בבסיס האברות הראשוניות. את הבוגר הלבן אפשר לבלבל רק עם חסידה לבנה, הנושאת צוואר ורגליים מתוחים ובעלת מקור אדום, או עם פרס בוגר, גדול בהרבה, עם כנפיים ארוכות וצרות וחלק תחתון כתום ללא שחור.

בית גידול

מקנן על מצוקים ובקניוני נהרות, על מדפים ובחללים בקירות גיר או אבן חול, לעתים קרובות בערוצים קטנים מאלה שבהם מקנן הנשר המקראי. מחפש מזון מעל ערבות דגנים, דהסה, מרעה דל וגריגה עם מרעה נרחב של משק חי, ומבקר בקביעות בתחנות האכלה, במזבלות ובחצרות משק, שם הוא אוסף שאריות קטנות, שליות וחרקים. מחפש גם בשולי דרכים ובאפיקי נחלים יבשים.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

חצי האי האיברי הוא המעוז, עם 1,557 עד 1,657 זוגות בסך הכול, בעיקר בעמק האברו, ברכס האיברי, בקסטיליה ולאון, באקסטרמדורה, באנדלוסיה ובפירנאים; בפוארטבנטורה ובלנסרוטה אוכלוסיית איים תושבת קבע, ה-guirre, של יותר מארבע מאות פרטים. בשאר אזור הים התיכון נותרו כ-130 זוגות בסך הכול; אוכלוסיית הבלקן מצטמקת משנה לשנה. מקנן גם באנטוליה, בקווקז, בלבנט ובצפון אפריקה. העופות האירופיים חורפים בסאהל.

יציב
קינון (קיץ)
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

מרץ עד ספטמבר בערוצי הסלע של חצי האי האיברי – הדורטון, הריאסה, האברו, מונפרגואה – או כל השנה בפוארטבנטורה ובלנסרוטה. בבוקר המוקדם הזוגות עדיין על מדפי המצוק וניתן לצפות בהם זמן רב; עד אמצע הבוקר הם יוצאים לחפש מזון. תחנת האכלה פעילה, אתר השלכת פגרי משק חי, או מעבר הרים שבו מתרכזים דורסים נודדים – מצר גיברלטר ליד טריפה באוגוסט ובספטמבר – מספקים את הסיכוי הטוב ביותר.

מצב שימור

לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: בסכנת הכחדה. זהו הנשר האירופי היחיד בקטגוריה זו ברמה העולמית. האוכלוסייה קרסה במהלך המאה ה-20; באירופה האוכלוסייה האיברית יציבה אך אוכלוסיית הבלקן ממשיכה להצטמק. האיומים הם רעל בלתי חוקי, תרופות וטרינריות בפגרי משק חי, התחשמלות והתנגשות בקווי חשמל, טורבינות רוח, שוד קינים, ובנדידה ובאזורי החריפה באפריקה – ציד וסחר לשימושים מסורתיים.

שם מדעי

Neophron percnopterus | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Vultur perenopterus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Neophron הוגדר ב־1809 על ידי De Savigny. Neophron לקוח מהמיתולוגיה היוונית: נאופרון הפך לנשר בידי זאוס. percnopterus ביוונית, מ-perknos 'שחור-כחלחל' ו-pteron 'כנף': 'שחור-כנף', על שם נוצות התעופה השחורות בכנף הלבנה ברובה. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־מצרים.