פרס (Gypaetus barbatus) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

כמעט תמיד שקט. בקן ובחיזור קריאה דקה וגבוהה דמוית קריאת בז, tsee-ook, או שריקה צווחנית, ולעתים פטפוט רך, chek-chek. התקשורת חזותית ברובה: תעופות משותפות של בני הזוג, הזדקרות נוצות הכיפה והתנפחות הזקן.

האזנה: קריאהXC937989

הקלטה: Thomas SIGNEAU — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

דורס גדול מאוד עם כנפיים ארוכות, צרות ונטויות לאחור וזנב ארוך בצורת טריז, שאורכו גדול מרוחב הכנף – הנשר האירופי היחיד בפרופורציות אלה, והסימן שעליו נשען הזיהוי. בוגר: אפור-צפחה עד שחרחר מלמעלה עם שדרות נוצה בהירות, ראש, צוואר ותחתית בצבע קרם עד כתום-חלודי עמוק (הכתום מקורו ברחצה בבוץ עשיר בברזל, לא בנוצה עצמה), מסכת עין שחורה הנמשכת אל 'זקן' של זיפים שחורים מתחת למקור, וטבעת עין אדומה-כהה סביב עין צהובה-קשית. בניגוד לנשרים האמיתיים הראש מנוצה במלואו, משום שהציפור אינה מכניסה אותו לתוך פגר. צעירים חומים-פיחיים כהים ואחידים עם ראש וצוואר שחרחרים, כנפיים רחבות וקהות יותר וזנב קצר יותר, ומגיעים לנוצת בוגר לאחר חמש עד שבע שנים.

מינים דומים

נשר מקראי קצר יותר ורחב-כנף בהרבה, עם זנב קצר וקטום הבולט בקושי מאחורי הכנף, אברות ראשוניות מאוצבעות בבירור, צווארון לבן בולט וראש חשוף ומשוך פנימה; הוא דואה בכנפיים בצורת V מובהקת. עזנייה שחורה חסונה עוד יותר ואחידה בצבעה הכהה, עם כנפיים רחבות מאוד דמויות קרש, שוליים אחוריים ישרים וזנב קצר שהוא לכל היותר טריזי קלות. הפרס, לעומתם, דואה בכנפיים שטוחות או שמוטות קלות, מבליט את הראש והצוואר הרחק קדימה ומראה את הזנב הארוך בצורת מעוין; ממרחק הצורה מזכירה בז בגודל גדול בהרבה יותר מאשר נשר. פרס צעיר כהה יותר ורחב-כנף יותר מבוגר, וזו הנוצה המתבלבלת לרוב עם עזנייה שחורה – בדקו שוב את הזנב.

בית גידול

הרים גבוהים עם עמקים עמוקים, מצוקים אנכיים וזרמי אוויר עולים אמינים. הקן ממוקם במערה או מתחת לבליטת סלע בקיר שאין אליו גישה, בדרך כלל בגובה 500 עד 2,500 מטרים, ומשמש שנים רבות. מחפש מזון מעל כרי מרעה אלפיניים, מפולות אבנים, שדות שלג וצמחייה שיחית בגובה קו העצים ומעליו, ובהרים הדרומיים גם מעל שטחי עשב הרריים יבשים וטרשיים, שם מונחים פגרים של יעלי הרים, יעלים, מרמיטות וכבשים במרעה חופשי. אופייניים אתרי שבירת העצמות המסורתיים: משטחי סלע חלקים ומדרונות טרשיים שבהם הציפור מנפצת עצמות במשך דורות.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מעוז האוכלוסייה במערב אירופה הוא הפירנאים, עם הרבה יותר ממאה זוגות משני צדי הרכס, והתפשטות לרכס הקנטברי ולמערכת האיברית. מעבר לכך כרתים (תשעה או עשרה זוגות), קורסיקה (זוגות ספורים, במצב קשה), הרכסים של אנטוליה והקווקז; בבלקן נעלם כמעט לחלוטין כמקנן. באלפים הוכחד בסביבות 1900. משנת 1986 שוחררו פרטים צעירים בהוהה טאוארן, בהוט-סבואה, בוורקור ובוואלה; הגוזל הראשון שבקע בטבע פרח ב-1997, וכיום יש יותר ממאה זוגות, האוכלוסייה השנייה בגודלה באירופה. באנדלוסיה פועלת מאז 2006 תוכנית השבה שנייה בסיירה דה קסורלה, סגורה אי לאס וייאס, עם גוזל הבר הראשון ב-2015 וכחמש-עשרה טריטוריות כיום; פרטים שוחררו גם בפיקוס דה אירופה, במאסטרסגו, בסיירה נבדה ובגראן קוס.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

בפירנאים או באלפים בחרו בוקר בהיר בסוף החורף או בתחילת האביב ותפסו נקודת תצפית הצופה על מצוק גדול ועל העמק שלפניו; בין תשע לשתים-עשרה מתחילים זרמי האוויר העולים, והציפורים מסיירות לאורך הקיר, לעתים קרובות בגובה העיניים או מתחת לצופה. בצד הדרומי של הפירנאים המסתורים בתחנות ההאכלה המשלימה בסיירה דה גוארה ובסביבות אורדסה הם האמינים ביותר; באלפים העמקים סביב לויקרבאד, הוואנואז וההוהה טאוארן. בכל נשר שחולף: בדקו קודם את צורת הזנב, ורק אחר כך את הצבע.

מצב שימור

קרוב לסיכון ברמה העולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: קרוב לסיכון). המין בירידה ברמה העולמית, אך באירופה הוא מתאושש משפל היסטורי: תוכניות השבה, תחנות האכלה קבועות והגנה על מצוקי הקינון הביאו את האוכלוסייה האירופית לכשש מאות עד אלף זוגות. גורמי התמותה העיקריים הם הרעלה בלתי חוקית בפיתיונות המיועדים לטורפים, הרעלת עופרת מתחמושת ציד שנותרה בפגרים, התנגשויות ברכבלים, בקווי חשמל ובטורבינות רוח, והפרעה במצוקי הקינון על ידי מטפסים, גולשי מצנחי רחיפה ורחפנים. מאחר שזוג מגדל לכל היותר גוזל אחד בשנה ואינו מתחיל לקנן עד שנתו השמינית בערך, אובדן כל פרט בוגר משפיע על האוכלוסייה במשך שנים.

שם מדעי

Gypaetus barbatus | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Vultur barbatus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Gypaetus הוגדר ב־1784 על ידי Storr. Gypaetus מהיוונית gupaietos, שמו של עוף זה אצל הסופרים הקלאסיים, שנוצר מ-gups 'נשר' ו-aetos 'עיט'. barbatus בלטינית 'מזוקן', מ-barba 'זקן', על שם הזיפים השחורים שמתחת למקור.