עפרוני שחורעֶפְרוֹנִי שָׁחוֹר | Melanocorypha yeltoniensis

קול

השיר מזכיר את שיר זרעית השדה אך המשפטים קצרים יותר, הגובה רב יותר ויש בו הרבה יותר רכיבים צורמים, מזמזמים וחיקויים; הוא מושמע בפרצים ולא בזרם הנמשך דקות. בתעופת השיר הזכר מטפס במשקים איטיים ועמוקים ואז גולש עם כנפיים מורמות בצורת וי גבוהה, כמו זרון, שחור מול השמים. הוא שר גם בעמידה על רגב אדמה או על תל חפרפרת. הקריאה היא chirp קשה ומתגלגל ו-chrrt יבש, עמוקים מאלה של זרעית השדה. באביב הזכר נושא אל הקן גושי גללים יבשים ואבנים קטנות ובונה מהם סוללה נמוכה בצד הפונה לרוח.

זיהוי

עפרוני גדול וחסון מאוד עם ראש רחב, זנב קצר ומקור בהיר וכבד. באביב הזכר שחור-פיח כולו, כולל הכנף התחתונה ותת-הזנב, עם רגליים שחורות ומקור בצבע שנהב עד צהוב בהיר. בנוצת סתיו טרייה שוליים בהירים רחבים לנוצות מכסים את כל זה, כך שהעוף נראה מקושקש בגסות; השוליים נשחקים במהלך החורף ורק באפריל הוא שחור אחיד. הנקבה קטנה בבירור ושונה לגמרי: חומה-אפרפרה, מנומרת ומפוספסת בכבדות, עם מכסות כנף תחתונות כהות, רגליים כהות ובלי לבן כלשהו בכנף או בזנב. גודלה ומקורה הכבד מסגירים אותה.

מינים דומים

זכר שחור אפשר לבלבל רק בזרזיר המצוי, ולזה מקור צהוב מחודד, זנב קצר וכנפיים משולשות – העפרוני קומפקטי יותר, הולך ולא מתרוצץ, ובעל מקור עבה וקהה. הבעיה היא הנקבה. בהשוואה לזרעית השדה היא חסונה יותר, גדולת ראש יותר ועבת מקור בהרבה, וחסרה לחלוטין את נוצות הזנב החיצוניות הלבנות ואת השוליים האחוריים הלבנים בכנף; הכנף התחתונה כהה ולא בהירה. לנקבת העפרוני הענק כתמי צוואר שחורים, שוליים אחוריים לבנים וצדי זנב לבנים, ולכן קל להבחין בה. העפרוני לבן-הכנף, החולק את אותה ערבה, מסגיר את עצמו תמיד באברות משניות לבנות ובכתף ערמונית.

בית גידול

ערבה שטוחה, עשבונית ולעתים קרובות מלוחה: מישורי solonetz ו-solonchak (שני סוגים של קרקע מלוחה בערבה) עם לענה ומלוח, שקעים סביב אגמי ערבה ומרעה רעוי נמוך. הוא מעדיף קרקע עם מים בקרבת מקום, שבה העשב נשאר נמוך ופתוח בכתמים. בחורף הזכרים השחורים נשארים בערבה המכוסה שלג, ניזונים מזרעים לאורך שדות קש ודרכים ושוברים את קרום השלג במקור.

תפוצה ונדידה

מקנן בערבות שבין הדון לוולגה – רוסטוב, וולגוגרד, קלמיקיה, אסטרחן, סרטוב ואורנבורג – ומזרחה לאורך כל הערבה הקזחית עד למרגלות האלטאי. החלק המערבי של תחום זה נמצא בתחום המפה, אך עיקרו נמצא הרחק מעבר לו, בערבה הקזחית. בחורף נודדים בעיקר נקבות וצעירים מערבה לערבה הפונטית ולקרים; בחורפים קשים להקות נדחקות עמוק יותר לתוך אירופה. ממערב לכך הוא נודד תועה נדיר מאוד, עם כמה עשרות תצפיות באירופה כולה.

איך ומתי לחפש

אפריל ומאי בערבה של קלמיקיה, סביב אגמי המאניץ', או במרכז הערבה הקזחית. יש לנסוע לאט לאורך דרך ערבה ולחפש נקודות שחורות על הקרקע הבהירה, המכוסה שלג למחצה או המוריקה מחדש; הן נראות ממרחק קילומטרים. אז יש להמתין לתעופת השיר עם הכנפיים בצורת וי. בחורף יש לעבור באותם מישורים ולחפש להקות המורכבות כולן מזכרים שחורים; הנקבות החומות-אפרפרות נמצאות אז במרחק מאות קילומטרים.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש): תחום תפוצה גדול ועדיין מיליוני עופות. ההיסטוריה הייתה עם עליות וירידות. חריש הערבה בהיקף נרחב לגידול דגנים בשנות ה-50 וה-60 עלה בשטחי קינון רבים; אחרי 1991 חלק גדול מאותם שדות חזר להיות שטח בור והמין התאושש. הלחץ עולה כעת שוב בשל החזרת שטחי הבור לעיבוד, השקיה והתייבשות השקעים המלוחים – ודווקא ערבת המלח היא בית הגידול העיקרי שלו. המספרים רגישים ביותר לאורך השוליים המערביים, בערבות הפונטית והכספית.

שם מדעי

Melanocorypha yeltoniensis | (Forster, 1768)

Forster תיאר את המין ב־1768 בשם Alauda yeltoniensis; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Melanocorypha הוגדר ב־1828 על ידי Boie. Melanocorypha ביוונית, מ-melas 'שחור' ו-koruphos, עוף של הסופרים הקלאסיים שכבר לא ניתן לזהותו, שכאן הוחלף בטעות ב-korudos 'עפרוני'. yeltoniensis מתייחס לאגם אלטון שבמחוז וולגוגרד ברוסיה. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־אגם אלטון, רוסיה.