עפרוני פסגותעֶפְרוֹנִי פְּסָגוֹת | Melanocorypha bimaculata

קול

השיר דומה מאוד לשל עפרוני הענק אך יבש ודק יותר, עם משפטים קצרים יותר, יותר הפסקות והרבה חיקוי של ציפורי ערבה. הוא שר בתעופת שיר רחבה ומעגלית מעל המדרון, באותם משקי כנף איטיים, וגם מאבן או מגוש אדמה. הקריאה היא chirrup קצר ויבש ו-trrp-trrp קשה ומתגלגל, חד במעט ופחות מתגלגל משל עפרוני הענק. הוא שר ממרץ עד יוני, גם בשיא חום הצהריים.

זיהוי

עפרוני כבד-גוף עם ראש גדול, מקור עבה ובהיר וזנב קצר, קטן וקומפקטי במעט מעפרוני ענק. דגם הראש מנוגד יותר: פס גבה ארוך בצבע שמנת המתרחב מאחורי העין, פס עין כהה וכתם כיסויי אוזן מוקף שוליים בהירים. כתם שחור נמצא בכל צד של הצוואר התחתון, לעתים קרובות בצורת סהרון ולפעמים כמעט מתחבר לרוחב החזה. החלק העליון חום-חולי עם קשקוש כהה, החזה חום-צהבהב עם פסים דקים, הבטן לבנה-שמנת. בתעופה הכנף אחידה: למשניות אין שפה אחורית לבנה כלל והכנף התחתונה אפרפרה, לא שחורה-פיח. הזנב כהה עם קצות לבנים צרים לנוצות החיצוניות — קצות, לא צדדים לבנים.

מינים דומים

הכול נסוב סביב עפרוני הענק — ראו את דף המין שלו, שבו אותו הבדל מוצג מהצד השני. ציפור זו גדולה וכבדה יותר, עם שפה אחורית לבנה רחבה בכנף, כנף תחתונה שחורה-פיח וצדי זנב לבנים; ראשה אחיד יותר, ופס הגבה מסומן בחדות פחותה. בציפור יושבת הביטו בקצה הזנב: קצות לבנים על זנב כהה פירושם עפרוני פסגות, צדי זנב לבנים פירושם עפרוני ענק. זרעית השדה דקה יותר ובעלת מקור דק יותר, יש לה ציצית קטנה ונוצות זנב חיצוניות לבנות, וחסרים לה כתמי הצוואר השחורים לחלוטין. עפרוני גדול עם כתמי צוואר שנמצא במערב אירופה צריך להיראות בכנף פתוחה לפני שהוא נרשם.

בית גידול

ערבות הרים ורמות יבשות ואבניות עם כיסוי נמוך ודליל, מכ-800 עד יותר מ-2,700 מטר: ערבות לענה, צמחיית כריות על חצץ, חרסית חשופה ומישורי מלח סביב אגמי המלח של אנטוליה, ושדות הדגנים ושטחי הבור למרגלות המדרונות. הוא מעדיף קרקע חשופה יותר מאשר מכוסה צמחייה, וניזון בהליכה בין האבנים. הקן הוא גומה מתחת לגוש עשב או בצל סלע.

תפוצה ונדידה

מקנן במרכז ובמזרח אנטוליה, בקווקז, בלבנט ובצפון מסופוטמיה, ומזרחה דרך הרמה האיראנית עד מרכז אסיה. החלק המערבי של תחום זה נמצא בתוך אזור המפה, החלק הגדול מחוצה לו. כמעט כל האוכלוסייה עוזבת את אזורי הקינון בספטמבר וחורפת בצפון-מזרח אפריקה, בערב ובצפון-מערב תת-היבשת ההודית. בצפון ובמערב אירופה הוא נודד תועה: כמה עשרות תצפיות ביבשת כולה, כמעט כולן באביב.

• קינון (קיץ)
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

האתר הטוב ביותר הוא מרכז אנטוליה במאי: הערבה סביב אגם המלח טוז גולו, המדרונות מעל סולטנסזליגי, או הרמות ליד ארזורום. חפשו על מדרונות אבניים חשופים ציפורים שרות בטיסה מעגלית רחבה, ובדקו את הכנף האחידה ללא שפה אחורית לבנה. אם נמצאת ציפור מחוץ לתחום הליבה, רק דבר אחד חשוב: צלמו אותה בתעופה, מלמעלה ומלמטה, משום שללא הכנף וקצה הזנב התצפית לא תתקבל.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), עם תחום גדול מאוד ואוכלוסייה הנראית יציבה בקנה מידה עולמי. מקומית הוא נתון ללחץ: רעיית יתר בערבות ההרים, חריש רמות לגידול דגנים, מפעלי השקיה בשפלות אנטוליה וממזרח לה, והתפשטות מהירה של מטעים על קרקע ערבה ותיקה. באנטוליה, המחזיקה במעוז האירופי, דווקא הערבות המלוחות סביב אגמי הפנים נפגעו יותר מכול בשנים האחרונות משאיבת מים.

שם מדעי

Melanocorypha bimaculata | (Ménétries, 1832)

Ménétries תיאר את המין ב־1832 בשם Alauda bimaculata; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Melanocorypha הוגדר ב־1828 על ידי Boie. Melanocorypha ביוונית, מ-melas 'שחור' ו-koruphos, עוף של הסופרים הקלאסיים שכבר לא ניתן לזהותו, שכאן הוחלף בטעות ב-korudos 'עפרוני'. bimaculata בלטינית חדשה 'בעל שני כתמים', על שם הכתמים הכהים משני צדי החזה. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־הרי טאליש, אזרבייג'ן.