גיבתון צהוב (Emberiza citrinella) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

השירה היא סדרה דקה ומתכתית של צלילים זהים העוברת לצליל סיום ממושך יחיד, גבוה או נמוך, הנכתב באופן מסורתי tsi-tsi-tsi-tsi-tsi-tsi-tseeee; נשמעת ממרץ עד עמוק באוגוסט, גם בחום הצהריים. קריאות: tsik קצר וחד ו-tsyu מצלצל.

האזנה: שירהXC531169

הקלטה: Benoît Van Hecke — CC BY-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

דק וארוך-זנב, עם נוצות זנב חיצוניות לבנות ושת ערמוני חם שאין לאף גיבתון אחר. לזכר בקיץ ראש צהוב עז כמעט ללא סימנים וצד תחתון צהוב, עם פסים ערמוניים על החזה וצדי הגוף. הנקבה עמומה יותר, עם יותר פסים כהים בראש וצבע רקע צהוב פחות רווי. הצעירים חומים ומפוספסים דק, אך כבר מראים את השת החלוד.

מינים דומים

גיבתון המשוכות הוא המין המכריע בדרום אירופה: לו שת אפור-זיתי במקום ערמוני, ולזכר פס גרון שחור, פס עין שחור ורצועת חזה זיתית. אצל נקבות וצעירים צבע השת מכריע תמיד. לגיבתון הגנים טבעת עין צהובה וגרון צהוב מול ראש אפור-ירקרק.

בית גידול

שטח חקלאי בחלקות קטנות עם משוכות, סוללות משוכה, שולי דרכים מגודלים ופינות לא מעובדות, ובנוסף שטחי אברש עם ליבנים ואורנים פזורים, נטיעות צעירות ושטחי כריתה. הוא זקוק לעמדות שירה בגובה שיח או חוט, למחסה קרוב לקרקע ולצמחייה מגודלת עשירת זרעים, גם בחורף.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקנן מסקנדינביה והאיים הבריטיים ועד מרכז אירופה והבלקן; ציפורים צפוניות נודדות דרומה וחורפות עד דרום הבלקן, אנטוליה והלבנט. בארצות השפלה בעיקר על קרקעות החול במזרח ובדרום, נדיר במערב. סביב הים התיכון הוא מוגבל למחצית הצפונית של חצי האי האיברי — הפירנאים, הקורדיירה קנטבריקה, הסיסטמה איבריקו והמסטה הצפונית — ונעדר מהדרום.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

חפשו במאי וביוני בשעות החמות ביותר של אחר הצהריים, כשציפורים אחרות משתתקות והגיבתון הצהוב ממשיך לשיר: לכו או רכבו לאורך סוללת משוכה והאזינו לצליל הסיום הממושך. בחורף חפשו בשדות שלף ובשדות שזה עתה דושנו בזבל, שבהם קבוצות קטנות מצטרפות לפרושים ולדרורי הרים.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), אך הצטמצם מאוד במערב אירופה בשל הגדלת שדות, אובדן משוכות ופינות לא מעובדות והיעלמות שדות השלף בחורף. בארצות השפלה הוא מחזיק מעמד על פני קרקעות החול, אך נעלם מאזורי עיבוד רבים.

שם מדעי

Emberiza citrinella | Linnaeus, 1758

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. באותו חיבור הוא הגדיר גם את הסוג Emberiza. Emberiza מהגרמנית העתיקה Embritz, שם לגבתון. citrinella באיטלקית עוף צהוב קטן. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.