גיבתון משוכות (Emberiza cirlus) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

השיר הוא טרטור יבש ומהיר בגובה צליל אחד הנמשך שתיים-שלוש שניות: tsrrrrrrrrr — ללא הצליל הסופי הממושך של הגיבתון הצהוב וללא ההאצה של הגיבתון העפרוני. הוא שר רוב השנה, בשיא ממרץ עד אוגוסט, מצמרת עץ, מחוט או מברוש. קריאה: sip דק וחד, לעתים קרובות חוזר.

האזנה: קריאת תעופהXC943104

הקלטה: Sonothèque ADVL — CC0 · xeno-canto

זיהוי

קטן וקומפקטי מעט יותר מהגיבתון הצהוב, עם זנב קצר יותר. לזכר פנים צהובות עם פס עין שחור וסינר שחור, ואחריהם פס צהוב ופס חזה ירוק-זיתי; צדי הגוף מפוספסים בערמוני והעכוז אפור-זיתי. הנקבה היא גיבתון מפוספס עמום בצהוב-חום — אך העכוז האפור-הזיתי נשאר, וזהו הסימן הקובע. בשני הזוויגים לבן בנוצות הזנב החיצוניות.

מינים דומים

נבדל מהגיבתון הצהוב לפי העכוז: אפור-זיתי אצל גיבתון המשוכות, ערמוני חם אצל הגיבתון הצהוב, בכל לבוש ובכל גיל. הזכר מסגיר את עצמו מיד בגרון השחור, בפס העין השחור ובפס החזה הזיתי. הנקבות מפוספסות בעדינות ובסדר רב יותר בצד התחתון וחסר להן הגוון הצהוב שהגיבתון הצהוב שומר על הבטן ותחתית הזנב. לגיבתון הסלעים, העשוי לחלוק את אותם מדרונות, ראש אפור עם פסים שחורים בולטים וצד תחתון כתום-חום ללא פסים.

בית גידול

מדרונות חקלאיים חמים וקטני-חלקות עם משוכות, סוללות משוכה, כרמים, מטעי זיתים ושקדים, וכן חורש אלונים ירוקי-עד פתוח, יער-מרעה ושיחים לאורך טרסות. דרושים לו עמדות שיר גבוהות, שיחים נמוכים וצפופים לקינון ועשב קצר ועשיר בחרקים לגידול הצעירים; בחורף, שדות שלף עשירים בזרעים סמוך למחסה.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

תושב קבע ברחבי דרום אירופה: חצי האי האיברי, דרומה של מערב אירופה, חצי האי האיטלקי והאיים הגדולים, והבלקן, עד החוף המערבי של אנטוליה. גם במגרב. בחצי האי האיברי הוא מצוי כמעט בכל מקום מלבד השטחים היבשים ביותר וההרים הגבוהים, והנפוץ ביותר בצפון-מערב ולאורך מרגלות הסיירות. הגבול הצפוני חוצה את אמצע מערב אירופה; מעבר לו רק בדרום-מערב האיים הבריטיים יש אוכלוסייה מבודדת, בשטחים החקלאיים הפונים דרומה בדרום דבון, המתפשטת כעת לקורנוול. צפונה יותר הוא מבקר נדיר.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

במרץ ובאפריל חפשו במדרון הפונה דרומה עם זיתים ומשוכות והקשיבו לטרטור השטוח, המזכיר סבכי טוחנים ומסגיר את הציפור לפני שהיא נראית; אחר כך בדקו את צמרת הברוש או את החוט. בגבול הצפוני, בדרום דבון, אותה שיטה עובדת ממרץ עד אוגוסט מדרך צרה מעל סוללת משוכה הפונה דרומה, עם מילה או משוכה גבוהה כעמדת שיר. מחוץ לעונת השיר הכי קל למצוא קבוצה בשדה שלף עשבוני: שימו לב לעכוז האפור-הזיתי כשהציפורים מתרוממות.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש) ועדיין נפוץ בדרום אירופה, אם כי בירידה במקומות שבהם משוכות ומטעים ותיקים מפנים מקום לחקלאות בקנה מידה גדול. בגבול הצפוני הוא פגיע: האוכלוסייה הצפונית המבודדת ירדה לקצת יותר ממאה זוגות, ולאחר מכן ממשק ממוקד עם שדות שלף בחורף ושוליים עשירים בפרחים השיב אותה להרבה יותר מאלף זוגות.

שם מדעי

Emberiza cirlus | Linnaeus, 1766

Linnaeus תיאר את המין ב־1766 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Emberiza הוגדר ב־1758 על ידי Linnaeus. Emberiza מהגרמנית העתיקה Embritz, שם לגבתון. cirlus נגזר מהשם האיטלקי המקומי cirlo לגיבתון, מ-zirlare, 'לצייץ'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־דרום אירופה.