גיבתון צווארוןגִּיבְתּוֹן צַוְּוָארוֹן | Emberiza aureola

קול

הקריאה היא tsik קצר, עמום וקטוע למדי, פחות חד משל הגיבתון הגמדי; בציפור חולפת זה בדרך כלל הצליל היחיד. השיר, שאינו נשמע כאן לעולם, הוא משפט צלול של שני מוטיבים חוזרים עם סיום מתמשך, המושווה לעתים קרובות לשל גיבתון הגנים אך מהיר ובהיר יותר.

זיהוי

גיבתון בגודל גיבתון הסוף, אך עם מקור ארוך ומחודד יותר עם קו חיתוך כמעט ישר ולסת תחתונה בהירה. לזכר בקיץ מסכה שחורה על המצח, הלחיים והסנטר, כיפה, עורף וגב ערמוניים, חלק תחתון צהוב עם פס חזה ערמוני צר, וכתם כתף לבן גדול הנראה מיד בתעופה. נקבות וצעירים עמומים בהרבה: צהבהבים-חמחמים מלמטה, פס כיפה מרכזי בהיר בין פסים צדדיים כהים, פס גבה בהיר, כתם מכסות אוזן חום אחיד המוקף בקו כהה דק, שני פסי כנף לבנים צרים ופסים דקים בצדי הגוף.

מינים דומים

בציפור צעירה – וכמעט רק כאלה מגיעות לכאן – שלושה דברים חשובים: הגוון הצהוב על החזה והבטן, פס הכיפה הבהיר והחד, והמקור הארוך והמחודד עם הלסת התחתונה הבהירה. לגיבתון הסוף אין צהוב, יש לו פס לסת כהה ומקור קצר ותפוח. הגיבתון הגמדי קטן יותר, עם לחי ערמונית וטבעת עין בצבע שמנת. לגיבתון הגנים טבעת עין צהובה וחלק תחתון כתום-חמחם ללא פסים בצדי הגוף. יש לבדוק גם את הכנף: לגיבתון הצווארון שני פסים לבנים צרים אך ברורים.

בית גידול

במקומות שבהם הוא נמצא כאן הוא ציפור של צמחייה נמוכה: שדות שלף, שדות תפוחי אדמה ומצליבים, שולי שדות עשבוניים וגינות ירק מאחורי הדיונות, וכן כתמי סרפד ודרדר ושולי בתה נמוכה. באזורי הקינון הוא שייך לצמחייה עשבונית גבוהה ולחה ולסבך ערבות לאורך נהרות ובכרי דשא לחים, אך אזורים אלה נמצאים מחוץ למפת המדריך.

תפוצה ונדידה

באזור המדריך גיבתון הצווארון הוא כיום נודד תועה. עד שנות ה-80 הוא עדיין קינן במזרח פנוסקנדיה ומשם תעה אל חצי האי הסקנדינבי; מאחז מערבי זה נעלם. מה שעדיין מגיע הם צעירים בספטמבר שנסחפו מערבה בדרכם לדרום-מזרח אסיה, כמעט כולם באיים הצפוניים של סקוטלנד – בפייר אייל ובשטלנד נרשמו בעבר עשרות בשנה, וכיום מסתפקים בפרט אחד. בחצי האי האיברי יש מעט מאוד תצפיות מאושרות, כולן בחוף ובסוף הקיץ או בסתיו.

איך ומתי לחפש

באופן מציאותי זו אינה ציפור שמחפשים אלא ציפור שנתקלים בה במקרה: גיבתון קטן צהבהב-חזה הממריא משדה תפוחי אדמה או משדה שלף באי צפוני בספטמבר. יש לצלם מיד את הכנף ואת הראש – ועדת תצפיות תרצה לראות את פס הכיפה, את קו המתאר של מכסות האוזן ואת פסי הכנף. מי שרוצה לפגוש את המין כראוי צריך לנסוע מזרחה אל מה שנותר מתחום הקינון, וגם שם נדרש כיום חיפוש.

מצב שימור

בסכנת הכחדה חמורה ברמה העולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: בסכנת הכחדה חמורה), ובכך מין ציפור השיר שירד בחדות הרבה ביותר באירואסיה. עוד ב-2004 הוא סווג כלא בסכנה; ארבע העלאות דרגה רצופות באו בעקבות זאת, עד לקטגוריה הנוכחית ב-2017. הסיבה ידועה ומתועדת היטב: בנדידה ובחורף מתקבצים גיבתוני צווארון באתרי לינה גדולים מאוד בערוגות סוף ובשדות אורז, ושם הם נלכדים בסין ברשתות ערפל במשך עשרות שנים ונמכרים כמעדן. הלכידה אסורה מאז 1997 אך נמשכה בקנה מידה גדול והתפשטה לפרובינציות נוספות ככל שגדלו הרווחים. האוכלוסייה העולמית ירדה בכתשעים אחוזים מאז 1980 והתחום הצטמצם ממערב למזרח; אובדן המקננים בפנוסקנדיה הוא הקצה המערבי של הצטמצמות זו.

שם מדעי

Emberiza aureola | Pallas, 1773

Pallas תיאר את המין ב־1773 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Emberiza הוגדר ב־1758 על ידי Linnaeus. Emberiza מהגרמנית העתיקה Embritz, שם לגבתון. aureola בלטינית 'זהוב', על שם הצד התחתון הצהוב של הזכר. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־נהר האירטיש, סיביר.