פפיון אדום-גרוןפִּיפְיוֹן אָדוֹם-גָּרוֹן | Anthus cervinus

קול

הקריאה היא התכונה הטובה ביותר של המין מחוץ לאזורי הקינון, והיא מזהה את הציפור למי שמכיר אותה: pseeeeh ארוך, גבוה, דק ומעט צרוד, היורד בסופו ודועך כמו אוויר הבורח. היא נמשכת הרבה יותר מהצלילים הקצרים של פפיון השדות או פפיון העצים ונשמעת נוגה ולא חדה; נודדים קוראים כמעט ללא הפסקה בזמן מעברם, ומעל שדות הלבנט וקפריסין באוקטובר זהו אחד הצלילים הקבועים בשמיים. chup קצר וקשה מושמע לעתים בהבהלה. השיר, הנשמע רק בצפון הרחוק, הוא משפט מונוטוני של זמזום ונקישות עם קטע אמצעי מזמזם דמוי חרק וסלסול מסיים, המושמע בתעופת שיר נמוכה מעל הביצה או משדר ננסי, והוא נשמע דומה יותר לצרצר מאשר לציפור שיר.

זיהוי

קטן וקומפקטי, 14–15 cm, קצר-זנב ומפוספס בבולטות. הזכר בקיץ: הגרון, הלחיים, המצח והחזה העליון אדומים-לבנה עד ורודים-כתומים וללא פסים, והצבע עוטף את הראש כמו ברדס, ומתחתיו החזה הופך לבן עם פסים שחורים כבדים. לנקבה פחות אדום, לעתים רק גוון ורוד בגרון, ולצעירים ולפרטים בחורף אין אדום כלל. אצל פרטים אלה — שהם רוב מה שנראה — שתי תכונות עובדות תמיד. הראשונה היא השת: מפוספס כהה בבירור אצל מין זה, אחיד אצל פפיון השדות, פפיון העצים והפפיון הזיתי. אצל ציפור המתרחקת בתעופה זה לעתים קרובות כל מה שנראה, וזה מכריע. השנייה היא הגב והצדדים: שתי רצועות שמנתיות רחבות יורדות לאורך הגב העליון, והצדדים נושאים פסים כבדים, רחבים ושחורים עמוקים על לבן — שחורים ורחבים יותר מאשר אצל כל פפיון קטן אחר. הרגליים בצבע בשר בהיר וציפורן האצבע האחורית ארוכה. הרושם הכללי הוא של ציפור קצרת-זנב, עגלגלה ובעלת ניגודיות רבה, והיא נשארת נמוך.

מינים דומים

בנוצת קיץ אין עם מה להתבלבל. בנוצת סתיו יש לשלול תחילה את פפיון השדות: עמום וחום יותר, אחיד-שת, עם פסי צד צרים ופחות שחורים, רצועות גב מטושטשות בהרבה וקריאה מגמגמת שונה לגמרי. לפפיון העצים פסי צד דקים ושת אחיד. פפיון הטונדרה (ראו גם את עמוד המין שלו) הוא בעיית הזיהוי של ממש: גם הוא מפוספס בכבדות ובעל רצועות בהירות, אך קצר-זנב יותר, עבה-מקור בהרבה, עם בליטת אברות ראשוניות ארוכה יותר וקריאה קשה וקצרה — בעוד שהפפיון האדום-גרון קורא ארוך ונוגה. בנדידה בדרום אירופה ובלבנט הפפיון הזיתי הוא האפשרות השלישית, אך גבו העליון ירוק וללא פסים. מול פפיון קטן ומפוספס בכבדות, הבריחו אותו והקדישו את השנייה האחת לשת; כל השאר הוא אישור.

בית גידול

בעונת הקינון טונדרה רטובה ונמוכה ואזור השדר הביצתי: משטחי גומא וספגנום עם בריכות, שדר ננסי ושיחי ערבה לאורך נחלים, ביצות פלסה והשוליים הלחים של אגמי טונדרה, מגובה פני הים ועד טונדרת הרים נמוכה. תמיד ליד מים ותמיד עם מעט שיחים נמוכים. בנדידה ובחורף התמונה שונה לגמרי: מרעה לח ומרועה נמוך, שדות אורז, תעלות השקיה, שלף רטוב, שולי ביצות ושדות שנקצרו או נרעו זה עתה, לעתים קרובות בחברת נחליאלים צהובים. הוא נמנע מקרקע יבשה וחשופה.

תפוצה ונדידה

מקנן מצפון סקנדינביה, לפלנד וחצי האי קולה מזרחה ברחבי כל הארקטי האירו-אסייתי עד אלסקה. החלק הסקנדינבי וחלק קולה של תחום זה נמצאים בתחום מדריך זה, ולכן הפפיון האדום-גרון הוא ציפור מקננת אירופית של ממש, אם כי צפונית ומפוזרת בדלילות; בפינמרק, בטרומס ובצפון לפלנד הוא במקומות מסוימים הפפיון הנפוץ ביותר של הטונדרה הרטובה. כל האוכלוסייה חורפת במזרח אפריקה, בדרום אסיה ובדרום-מזרח אסיה. נתיב הנדידה העיקרי פונה לדרום-מזרח, ולכן המספרים הגדולים חוצים את מזרח הים התיכון: הוא עובר נפוץ ובמקומות מסוימים חורף נפוץ בלבנט, בקפריסין, באנטוליה ובצפון-מזרח אפריקה. בדיוק משום כך הוא לא שכיח במערב אירופה. באיים הבריטיים הוא עובר נדיר אך שנתי, ורוב התצפיות בסוף ספטמבר ובאוקטובר בשטלנד, באיים הצפוניים ובאיי סילי ובחופי הדרום-מערב, עם מעבר אביב קטן יותר במאי. בדרום-מערב תחום המדריך הוא לא שכיח אך שנתי, ורוב התצפיות בין סוף אוגוסט לאוקטובר בדלתת האברו, בביצות הגוודלקיביר, בשדות האורז של הלבנטה, באיים הבלאריים ובאיים הקנריים, עם מעט תצפיות אביב באפריל ובמאי.

• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

לנוצת קיץ מלאה יש כתובת אחת ומועד אחד: המחצית הראשונה של יוני בטונדרה של ורנגר או צפון לפלנד. נסעו בכבישים החוצים את משטחי השדר הננסי והבריכות, עצרו ליד כל ציפור שרה ובדקו את העמודים ואת ראשי השיחים; הזכרים שרים בשטח פתוח ומאפשרים התקרבות, והצבע אז בשיאו. למעבר, הסיכויים הטובים ביותר הם בסוף ספטמבר ובתחילת אוקטובר, בדרך כלל בין קבוצות של נחליאלים צהובים ופפיוני שדות. לכו עם הרוח והקשיבו: הם נמצאים לעתים קרובות לפי הקריאה לפני שהם נראים — השריקה הארוכה והיורדת בין קריאות קצרות יותר היא הסימן.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש): התחום מכסה את רוב החגורה הארקטית מסקנדינביה ועד אלסקה, והאוכלוסייה מונה מיליונים. באירופה המין מוגבל לצפון הרחוק, והמספרים משתנים מאוד משנה לשנה, דבר רגיל בציפורי טונדרה, בהתאם למזג האוויר ביוני ולמחזור המכרסמים הקובע את עוצמת הציד של חמסנים ודורסים. הדאגות לטווח ארוך ממשיות: הטונדרה הרטובה, שבה המין תלוי לחלוטין, משתנה במהירות עם התחממות הצפון, כששיחים מתפשטים, משטחים מתייבשים וההפשרה משנה את כל משטר המים. אזורי החורף שלו במזרח אפריקה ובדרום-מזרח אסיה נמצאים בביצות ובגידולי אורז רטובים שגם הם נתונים ללחץ. לעת עתה לא הוכחה ירידה.

שם מדעי

Anthus cervinus | (Pallas, 1811)

Pallas תיאר את המין ב־1811 בשם Motacilla cervina; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Anthus הוגדר ב־1805 על ידי Bechstein. Anthus היא המילה הלטינית לציפור קטנה של שטחי עשב שמוזכרת אצל פליניוס הזקן. cervinus היא בלטינית 'בצבע צבי', מן cervus 'אייל', על שם הגרון האדוםחלוד של הציפור בעונת הרבייה. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־נהר קולימה, סיביר.