פפיון זיתיפִּיפְיוֹן זֵיתִי | Anthus hodgsoni

קול

הקריאה דקה, גבוהה וחודרת: tseez או teez ממושך, צורם-קני, עם סוף עולה מעט. היא דומה לקריאת פפיון העצים אך גבוהה, דקה וממושכת יותר, וחסרה את האיכות הצרודה, המזמזמת, כמעט החשמלית; במקום שבו פפיון העצים צורם, הפפיון הזיתי חלק ושרוק. ציפורים מוסתרות קוראות לעתים קרובות מתוך הכיסוי לפני שהן ממריאות, וחלק ניכר מהתצפיות באיים מתחיל כך. השיר — כמעט אינו נשמע בתחום המדריך — הוא משפט רם, צלול ומואץ המזכיר את זה של פפיון העצים אך טהור ומוזיקלי יותר, ומושמע מצמרת עץ או בתעופת שיר קצרה מעל הטייגה.

זיהוי

בגודל פפיון העצים או קטן מעט, 14–15 cm, אך קומפקטי יותר ובעל ניגודים חזקים בהרבה. הגב בולט ראשון: ירוק-זיתי חם וכמעט ללא פסים (unstreaked) לאורך הגב העליון והשת — לכל היותר צל של פסים — במקום שבו כל פפיון קטן אחר באזור מפוספס בבירור. לעומת זאת הגחון נראה כנייר לבן: לבן נקי עם גוון צהוב על החזה העליון ופסים שחורים כבדים העוברים מפס הלסת עד עמוק בצדדים. הפנים הן הסימן השני, ודי בהן לבדן: פס גבה ארוך ורחב, כתום-חולי חם לפני העין ולבן בהיר באופן חד מאחוריה, ובשוליים האחוריים של מכסות האוזן כתם שחור קטן ותחום בחדות עם נקודה לבנה או חולית לידו או מעליו — כתם האוזן, הנראה בבירור בתצלום סביר. המקור דק עם בסיס ורוד, הרגליים ורודות, ציפורן האצבע האחורית קצרה ומעוקלת. הוא הולך בצורה קצרת רגליים וגוצה, מנענע את הזנב, ובעת הפרעה עולה לעץ כמו פפיון העצים, ולעתים קרובות יושב ללא תנועה לאורך ענף עבה.

מינים דומים

פפיון העצים הוא המועמד הרציני היחיד; שלושה סימנים מבדילים ביניהם. הגב: מפוספס בבירור ובגוון חולי-זיתי אצל פפיון העצים, כמעט אחיד וירוק כאן. הפנים: מטושטשות אצל פפיון העצים, חדות ודו-גוניות כאן, עם הכתם השחור-לבן בשוליים האחוריים של מכסות האוזן. הגחון: צהוב-חולי עם פסי צד דקים אצל פפיון העצים, לבן נקי עם פסי צד שחורים כבדים, רחבים כמו אלה שעל החזה, אצל הפפיון הזיתי. פפיון השדות עמום וחום יותר, עם פנים שטוחות ורגליים כתומות-ורודות בהירות. הפפיון אדום-הגרון הוא המלכודת למי שמתמקד רק בפסים כבדים, אך יש לו שת מפוספס ופסים לבנים רחבים על הגב העליון. פפיון הסלעים ופפיון המים גדולים יותר וכהי רגליים. פפיון היושב על עץ באי באוקטובר עם גב ירוק ופס גבה כתום-לבן אינו מצריך מחשבה רבה נוספת — אך יש לצלם את מכסות האוזן, משום שזה מה שוועדת רישום תרצה לראות.

בית גידול

בתחום הקינון, טייגה פתוחה: יערות ליבנה ולגש, יער מחטניים דליל עם תת-יער של אוכמנית ושיחים ננסיים, שולי יער וקרחות, ובדרום התפוצה יער ליבנה בהרים עד הרבה מעל 2,000 מטרים. זו ציפור של קרקעית היער הנחה ושרה בעצים. נודדים תועים במערב אירופה משתמשים בדיוק באותו מבנה בזעיר אנפין: סבך וקבוצות עצים באיים, גינות ובתי קברות של כנסיות, משוכות ורצועות עצים, סבכי אשל, המחסה שמאחורי רכס דיונה והשיחיות של כפר צפרים. הם ניזונים על הקרקע החשופה שמתחת ועולים לענפים כשהם מוברחים.

תפוצה ונדידה

מקנן מהשוליים הצפון-מזרחיים של אירופה — הגבול המערבי נמצא בסביבת הפצ'ורה וצפון האורל, הרבה מחוץ לתחום מדריך זה — מזרחה לאורך סיביר עד קמצ'טקה, איי יפן וההימלאיה, וחורף מתת-היבשת ההודית עד דרום-מזרח אסיה. בתחום המפה הוא תופעה קבועה בסתיו במספרים קטנים: הריכוז הוא בשטלנד, בפייר איל, בנורת' רונלדסיי ובחוף המערבי של הים הצפוני, באיי הוואדן ובדרום סקנדינביה, ורוב הפרטים בין 5 באוקטובר ל-15 בנובמבר. דרומה יותר הוא נודד תועה נדיר, עם תצפיות לאורך החוף הקנטברי, בקטלוניה, באיים הבלאריים ובאיים הקנריים, כמעט כולן בין אוקטובר לדצמבר. מאז שנות התשעים חורפים מדי שנה מספר מועט של פרטים במערב אירופה, לעתים אף בפארקים עירוניים ובגינות.

• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

מאמצע אוקטובר עד תחילת נובמבר באי מאיי הוואדן או בתחנת תצפית באי באיים הבריטיים, לאחר תקופה של רוחות מזרחיות. אין זו ציפור של השדה הפתוח: יש לסרוק את הפינות המוגנות — גן המגדלור, הנטיעה שמאחורי הכפר, סבך האשחר שעל הדיונה הפנימית — ולהקשיב לציפור הקוראת כשהיא יוצאת מהכיסוי ונוחתת על עץ. משהיא יושבת, יש לעמוד במקום: ציפורים אלה יושבות זמן רב, לעתים קרובות מאפשרות התקרבות לעשרה מטרים, ונותנות את כל הזמן הדרוש לתצפית החשובה — הפנים המסומנות בחדות, עם פס הגבה הדו-גוני והכתם השחור-לבן על מכסות האוזן.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש): תחום הקינון מכסה שטח עצום של אסיה הבוריאלית, האוכלוסייה מונה מיליונים רבים ואין עדות לירידה. לגבי תחום המפה הקטגוריה אומרת מעט, משום שזו ציפור בשולי עולמה. מה שבולט הוא המגמה בתצפיות: ההופעות בסתיו במערב אירופה עלו בחדות מאז שנות השמונים, וכך גם תצפיות החורף. צפרים מיומנים יותר וזיהוי קולי טוב יותר מסבירים חלק מכך, אך לא את כולו, ותזוזה ממשית מערבה של נתיבי הנדידה נשקלת ברצינות כהסבר נוסף. כל עוד הטייגה הסיבירית עומדת, המין עצמו אינו מעורר דאגה.

שם מדעי

Anthus hodgsoni | Richmond, 1907

Richmond תיאר את המין ב־1907 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Anthus הוגדר ב־1805 על ידי Bechstein. Anthus היא המילה הלטינית לציפור קטנה של שטחי עשב שמוזכרת אצל פליניוס הזקן. hodgsoni מנציחה את הדיפלומט והאספן הבריטי בריאן הוטון הודג'סון (1801–1894), שכיהן כנציג הבריטי בנפאל. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־בנגל.