ירגזי ביצותיַרְגְּזִי בִּיצוֹת | Poecile palustris

קול

הסימן המכריע. הקריאה היא pitchou פתאומי, קשה וחד – הקשה דו-הברתית קצרה וחזקה, כמו צליל של משהו הנשבר – ולעתים קרובות אחריה רצף של tchay-tchay-tchay אפי. לירגזי ההרים אין פתיחה פתאומית כזו; קריאתו איטית ומתלוננת. השיר הוא נקישה מתכתית מהירה, chip-chip-chip-chip, על צליל אחד, ולצדו גרסה של שריקות צלולות יורדות. נשמע כל השנה, עם שיא מפברואר עד אפריל. בלהקה מעורבת, pitchou הוא כמעט תמיד הרמז הראשון לנוכחות המין.

זיהוי

ירגזי חום קטן בעל מתאר מסודר וקומפקטי: ראש קטן יחסית, צוואר דק ונוצות חלקות וצמודות. הכיפה שחורה-כחלחלה מבריקה ונעצרת בחדות על העורף בקו נקי. הסינר שמתחת לסנטר קטן ותחום היטב, כתם שחור מסודר שאינו מתפשט. הלחיים לבנות טהורות לכל אורכן, ללא גוון צהבהב מאחור. הכנף חומה-אפרפרה אחידה: אין משטח בהיר על המשניות. על שפת הלסת העליונה יש לעתים קרובות כתם בהיר קטן, סימן טוב בציפור קרובה. צדי הגוף חומים-צהבהבים בהירים, עמומים יותר מאשר אצל ירגזי ההרים.

מינים דומים

ירגזי ההרים, ולמעשה שום מין אחר – ראו גם את דף המין שלו. לירגזי ההרים כיפה שחורה עמומה ומאטית היורדת נמוך על העורף, סינר גדול ומרופט עם גבול תחתון מטושטש, לחיים ההופכות צהבהבות מאחור, משטח בהיר ברור על המשניות, צוואר עבה יותר וראש גדול יותר, וללא כתם בהיר על המקור. בצילומים ובאור חלש ההבדלים האלה נעלמים; רק הקול אמין באמת. לירגזי השחור כתם עורף לבן ופסי כנף לבנים, לירגזי המצויץ ציצית, ולירגזי המצוי חלק תחתון צהוב עם פס בטן.

בית גידול

יער נשירים ותיק וסגור על קרקע יבשה יותר, עם אשור, אלון, מילה ומשוכות ישנות; ברחבי אירופה תחום תפוצתו חופף במידה רבה את זה של האשור. זקוק ליער רציף של כמה הקטרים לפחות ונמנע מנטיעות צעירות ומחלקות מקוטעות. גם ביערות אחוזה, בפארקים עם עצים ותיקים ולעתים בגינה מיוערת היטב. מקנן בחללים קיימים בעץ מת או חי, ומרחיב אותם מעט בעץ רקוב, ומשתמש בתיבות קינון רק לעתים רחוקות. בסתיו אוגר מזון במאות מחבואים נפרדים.

תפוצה ונדידה

תושב קבע מהאיים הבריטיים וצפון חצי האי האיברי עד מזרח אירופה, ובאוכלוסייה נפרדת במזרח אסיה. בצפון-מערב אירופה ובמרכזה, מהאיים הבריטיים וארצות השפלה עד הבלקן, ציפור מצויה למדי ביערות נשירים ותיקים על קרקע חולית וביערות אחוזה. בחצי האי האיברי הוא נדיר ומקומי מאוד, מוגבל לצפון הרחוק, ביערות האשור והאלון של הפירנאים וביערות ההרים הלחים של חבל הבסקים ונווארה.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

להיכנס ליער אשור ותיק או ליער אחוזה בפברואר או במרץ, לעמוד בשקט במקום שבו הלהקה עוברת ולהמתין ל-pitchou הפתאומי. הדרך היעילה ביותר ללמוד את שני המינים היא לבקר בשני אתרים ביום אחד: יער אשור ותיק ויבש לירגזי הביצות וסבך אלמון או ערבה לח לירגזי ההרים, ולרשום בכל אחד מהם לפי הקול בלבד. בחורף הוא חבר קבוע בלהקות ירגזים מעורבות, והוא מבקר במתקני האכלה ליד יער ותיק ונושא משם זרעים כדי לאגור אותם.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). באיים הבריטיים ובחלקים ממרכז אירופה הוא במגמת ירידה, בעיקר בשל אובדן יערות גדע ושכבת שיחים וקיטוע יערות נשירים ותיקים. שמירה על יער ותיק רציף ועשיר בחללים היא לב השמירה עליו.

שם מדעי

Poecile palustris | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Parus palustris; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Poecile הוגדר ב־1829 על ידי Kaup. Poecile ביוונית, מ-poikilos 'רב-גוני'. palustris בלטינית 'ביצתי', מ-palus, יחסת קניין paludis, 'ביצה' — שם מטעה, שכן ירגזי הביצות הוא עוף של יערות נשירים יבשים. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.