ירגזי הרים (Poecile montanus) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

קול

כאן נקבע הזיהוי. הקריאה היא tchay-tchay-tchay נמוך, אנפפי וממושך – הנכתב לעתים קרובות dzee-dzee-dzee – לרוב בסדרות של שלוש או ארבע, שלפניהן כמה צלילי zi-zi דקים וגבוהים. הצליל איטי, מתלונן ורחב; משהו בין שער חורק לחתול יורק. הוא אף פעם אינו מתפרץ. השיר הוא סדרה של שריקות צלולות ונוגות, tyoo-tyoo-tyoo, כולן בגובה אחד, הנשמעת מפברואר עד מאי. מי שלמד את הקריאה האנפפית לא יבלבל עוד בין ירגזי ההרים לירגזי הביצות.

האזנה: קריאה אנפופיתWikimedia Commons

הקלטה: Rabe19 — CC BY-SA 3.0 de · Wikimedia Commons

זיהוי

ירגזי חום קטן עם ראש גדול וצוואר קצר ועבה – הרושם הוא של ציפור עגולה ועבת-צוואר. הכיפה שחורה עמומה עד חומה-פיח, ללא ברק, ונמשכת הרחק במורד העורף. הסינר שמתחת לסנטר גדול ופרוע, עם שוליים תחתונים מטושטשים המתפשטים אל החזה העליון. הלחיים לבנות, אך הופכות לחומצמות עד לבנות-עמומות לכיוון האחורי, ונמשכות הרחק לאחור. סימן הכנף העיקרי הוא הלוח הבהיר: השוליים הבהירים של האברות המשניות יוצרים שדה בהיר ברור בכנף המקופלת. הצדדים חומצמים חמים. אין כתם בהיר בבסיס המקור. כל אחד מהסימנים האלה משתנה, ובציפור באור חלש אף אחד מהם אינו מכריע לבדו.

מינים דומים

הכול תלוי בירגזי הביצות – ראו גם את דף המין של ירגזי הביצות. לירגזי הביצות כיפה שחורה-כחלחלה מבריקה הנחתכת בחדות בעורף, סינר קטן ומוגדר היטב, לחיים לבנות נקיות ללא אחור חומצם, כנף חומה אחידה ללא לוח בהיר, וכתם בהיר על שפת החיתוך של הלסת העליונה. ראשו נראה קטן ומסודר יותר, וצווארו דק יותר. ללא קריאה, עדיף לא לרשום את הציפור. לירגזי השחור כתם עורף לבן ושני פסי כנף לבנים; לירגזי המצויץ ציצית.

בית גידול

יער נשירים לח, צעיר עד בגיל בינוני, עם שכבת שיחים צפופה והרבה עץ מת עומד: חורשות ערבה ואלמון לחות, חורשות ליבנה, עמקי נחלים עם צמחייה עבותה, מטעים צעירים וסוללות משוכה מוזנחות. גם יער מחטני, בתנאי שיש בו גדמים רכים ורקובים. בחירת הקן מכרעת וייחודית: ירגזי ההרים חוצב את חללו בעצמו לגמרי בעץ רך ורקוב בגדם מת או בעמוד גדר רקוב, וכמעט אינו משתמש בתיבת קינון או בחור קיים. לכן הוא תלוי בעץ רקוב לקינון.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

ממערב היבשת האירופית והאי בריטניה הגדולה הרחק אל סיביר, ומצפון סקנדינביה עד האלפים והבלקן; הוא נעדר לחלוטין מחצי האי האיברי, כך שבעיית ירגזי הביצות אינה מתעוררת שם. בצפון-מערב אירופה הוא יציב בקרקעות החוליות, בעמקי הנחלים ובביצות הכבול. הציפורים כמעט אינן נעות: ירגזי הרים חי לרוב את כל חייו בטווח של כמה מאות מטרים.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

הדרך הבטוחה ביותר היא להקת ירגזים בחורף. מנובמבר עד פברואר לכו לאורך חורשה לחה או שולי עמק נחל עם צמחייה עבותה, המתינו עד שהלהקה נשמעת – ירגזי מצוי, ירגזי כחול, ירגזי זנבתן, טפס-עצים אירופי, מלכילון האורנים – והקשיבו במיוחד ל-tchay-tchay-tchay נמוך ואנפפי בין הקריאות הצלולות. זהו ירגזי ההרים. רק אז הביטו בציפור ובדקו את הכיפה העמומה, הסינר הגדול ולוח הכנף הבהיר. באביב כדאי לעבור לאורך עמודי גדר רקובים ישנים בשבילי יער: שבבים טריים מתחת לחור מסגירים קן בבנייה.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), אך בירידה חדה במערב אירופה. הסיבות מצביעות כולן לאותו כיוון: פינוי עץ מת, אובדן שכבת השיחים בגלל רעייה ואיילים, ייבוש חורשות לחות ותחרות על אתרי קינון. במקומות שבהם עץ מת נשאר עומד והיער נשאר רטוב, הוא מחזיק מעמד.

שם מדעי

Poecile montanus | (Conrad von Baldenstein, 1827)

Conrad von Baldenstein תיאר את המין ב־1827 בשם Parus cinereus montanus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Poecile הוגדר ב־1829 על ידי Kaup. Poecile ביוונית, מ-poikilos 'רב-גוני'. montanus בלטינית 'של ההרים', מ-mons, יחסת קניין montis; העוף תואר מיערות ההרים של גראובינדן. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־גראובינדן, שווייץ.