כל המינים › ציפורי שיר › עפרונים › צחיחנית חרמון
צחיחנית חרמוןצְחִיחָנִית חֶרְמוֹן | Eremophila alpestris
Strandleeuwerik | Horned Lark | Alondra cornuda | Ohrenlerche | Alouette hausse-col
צחיחנית החרמון מקננת בטונדרה חשופה ומעל קו העצים, ומופיעה בחוף הים הצפוני רק בחורפים קשים: קבוצות קטנות לאורך קו הגאות של ביצת מלח, הרצות נמוך על החול ונושאות דגם פנים צהוב-שחור שאין לאף עפרוני אירופי אחר.
קול
כאן כמעט לא שומעים את השיר, משום שהוא מושמע באזורי הקינון ממאי עד יולי: משפט דק, גבוה ומצלצל קלות, tsee-tsee-tseedle-di-tseeh, המאיץ ועולה בצלצול בסופו, מאבן או בתעופת שיר קצרה ומרקדת. מה שכן שומעים בביצת המלח הוא הקריאה: tsee-deep דק ודו-הברתי או tseeh קצר וגבוה, בדרך כלל מקבוצה הממריאה ליד רגלי הצופה, וגבוה ורך כל כך שהרוח מבליעה אותו. כדאי ללמוד את הקריאה הזו: צחיחניות חרמון נשמעות בדרך כלל לפני שהן נראות.
הקלטה: Mary Krieger — CC BY 4.0 · Wikimedia Commons
זיהוי
חומה-חולית מלמעלה, לבנבנה מלמטה, דקה וארוכת-גוף, עם מקור שחור קטן. הראש מכריע: גרון ופס גבה צהובים, פס שחור בין המקור לעין ועל הלחי היורד כשפם רחב, ופס חזה שחור. לזכרים בקיץ שתי ציציות נוצות שחורות קטנות דמויות קרניים מעל הכיפה; בחורף הן שוכבות בדרך כלל שטוחות והשחור מוסתר בשולי נוצות חומים, כך שהדגם נראה מטושטש יותר. הרגליים שחורות. בתעופה נראות נוצות זנב חיצוניות לבנות, אך אין שפה אחורית לבנה לכנף.
מינים דומים
בביצת המלח היא הולכת עם גיבתוני שלג ותפוחיות הרים. גיבתון השלג חסון ולבן הרבה יותר, עם שדות כנף לבנים גדולים הנראים ברגע שהוא ממריא. תפוחית ההרים קטנה יותר, מפוספסת כולה, עם מקור צהוב בחורף ואחורה ורוד אצל זכרים. לזרעית השדה ולעפרוני המצויץ אין כלל מסכת פנים צהובה-שחורה, ויש להם חזה מפוספס במקום פס שחור נקי; לזרעית השדה גם שפה אחורית לבנה לכנף.
בית גידול
מקננת בשטח פתוח וחשוף: טונדרה ארקטית, מדרונות חשופים לרוח מעל קו העצים וחצי-מדבר אבני בבלקן ובאנטוליה. בחורף חופית בלבד: ביצות מלח עם מלחית ואסטר ים, קו הגאות, סוללות ים, משטחי חול חשופים מאחורי הדיונות, אתרי לינה בגאות ולעתים שדות שלף ממש מאחורי סוללת ההגנה. תמיד הולכת על הקרקע, לעולם לא בשיח.
היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.
תפוצה ונדידה
תפוצה סביב-קוטבית בצפון אמריקה, בצפון אירופה ובאסיה. באירופה הצורה צהובת-הפנים flava מקננת בטונדרה של סקנדינביה ובקצה הצפון-מזרחי של אירופה, והצורה penicillata בהרי הבלקן ואנטוליה. לאורך החוף הדרומי של הים הצפוני היא מבקרת חורף בלבד, אוקטובר עד מרץ, ומומלץ לחפשה לאורך חוף הוואדן, בביצות המלח של חרונינגן ופריסלנד ובדלתא. בחצי האי האיברי היא נודדת תועה נדירה בחוף הצפוני.
- יציב
- קינון (קיץ)
- חורף
- נדידה
- כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל
איך ומתי לחפש
נובמבר עד פברואר, בשעתיים שלפני הגאות ואחריה, בביצת מלח כמו הדולרד, נורד-פריסלנד בויטנדייקס או הבוסכפלאט. לכו לאט לאורך קו הגאות והשתמשו קודם כול באוזניים. הציפורים יושבות ללא תנועה בין האצות ומתגלות רק כשהן ממריאות לפתע ליד רגלי הצופה. בדקו כל להקה של גיבתוני שלג ותפוחיות הרים, משום ששלושת המינים נעים לעתים קרובות יחד.
מצב שימור
אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), אך המקננות בצפון אירופה בירידה מהירה, ומספרי החורפות בחוף הים הצפוני ירדו ביותר מתשעים אחוזים בשלושים שנה: במקום שבו ניזונו פעם להקות של מאות בביצת מלח, כמה עשרות הן כיום ספירה טובה. הסיבות הסבירות הן התחממות והתפשטות שיחים בטונדרה הסקנדינבית, אובדן צמחיית חלוץ בביצות המלח בשל ניהול חופים מסודר, וסילוק האצות מקו הגאות. היא מן המבקרות בחורף שבירידה החדה ביותר בחופי צפון-מערב אירופה.
שם מדעי
Eremophila alpestris | (Linnaeus, 1758)
Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Alauda alpestris; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Eremophila הוגדר ב־1828 על ידי Boie. Eremophila ביוונית עתיקה, מ-erēmos, 'מדבר', ו-phileō, 'לאהוב'. alpestris בלטינית 'של ההרים הגבוהים', מ-Alpes, האלפים. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־חוף קרוליינה הדרומית.



