צחיחנית מדבר (Eremophila bilopha) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

קול

השיר קצר, דק ומצלצל קלות: tsee-tsee-tseedle-di מהיר הנמשך כשתי שניות, המושמע מאבן, מרכס נמוך או בתעופת שיר מרקדת וקצרה בגובה עשרה מטרים. מעל המישור החשוף הוא נישא למרחק. הקריאה היא tseep או tseeh קצר ויבש, בדרך כלל מציפור העפה כמה שניות ונוחתת מיד בחזרה. בחורף הקבוצות שקטות יותר מאשר באביב.

האזנה: שירהXC1098432

הקלטה: Stanislas Wroza — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

עפרוני קומפקטי וקצר-זנב עם מקור כהה קטן ורגליים שחורות. הראש מכריע: מצח ופס גבה לבנים, מסכה שחורה רחבה הנמשכת מבסיס המקור דרך העין ומטה על הלחי, פס שחור לרוחב קדמת הכיפה המתארך בכל צד לשתי קרניים קצרות ומחודדות, ופס שחור לרוחב החזה העליון. הגרון והלחי לבנים – בשום מקום אין שמץ של צהוב, בשום נוצה ובשום עונה. החלק העליון קינמון-חולי חם, ללא פסים או לכל היותר מנומר קלות; החלק התחתון לבן עם צדי גוף קרמיים. הנקבה נושאת את אותו דגם בעוצמה פחותה, השחור מעומעם בחום והקרניים כמעט אינן נראות. בתעופה נראים זנב כהה עם שוליים חיצוניים בהירים וכנף חולית אחידה.

מינים דומים

ההשוואה החשובה היא עם צחיחנית החרמון, החורפת דרומה עד דרום הלבנט, כך ששתיהן עשויות לעמוד באותו מישור. ארבעה דברים מבדילים ביניהן. ראשית הפנים: המצח, פס הגבה והגרון לבנים כאן וצהובים אצל צחיחנית החרמון – דהויים בחורף, אך תמיד צהובים. שנית הגב: קינמון חם עד חולי-חלודי כאן, אפור וחום עמום יותר שם, עם גוון ורדרד בעורף. שלישית גודל וצורה: צחיחנית המדבר קטנה, קצרת-זנב ועגולה יותר, ולצד צחיחנית חרמון היא נראית קטנה בחצי מידה. רביעית המקום: ציפור זו עומדת על חצץ מדברי שטוח ורק לעתים רחוקות מתקרבת לים או לשטחי עשב הרריים, ואילו צחיחנית החרמון מקננת בהם ובמדבר היא רק מבקרת. הקריאה קצרה ויבשה יותר מהקריאה הדקה הדו-צלילית של צחיחנית החרמון. מעבר לכך, לשום ציפור במדבר אין מסכת פנים שחורה-לבנה; ממרחק רב עפרוני המדבר עלול להטעות, אך הוא אחיד וללא כל דגם ראש.

בית גידול

מדבר שטוח ופתוח של חצץ או חול דחוס עם שיח נמוך פה ושם: רג, שולי החמאדה, המישורים סביב משטחי מלח והקרקעיות השטוחות הרחבות בין ההרים. היא קשורה לקרקע שטוחה וחשופה; היא נמנעת מדיונות ומשאירה את המדרונות הסלעיים לעפרוני המדבר. הקן הוא גומה בשטח הפתוח, הממוקמת בצד הצפוני של גבשושית או אבן כך שהיא מוצלת, עם שפה נמוכה של חלוקים ופירורי אדמה.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

כל החגורה הסהרו-ערבית: מדרום המגרב והסהרה המערבית לרוחב כל הסהרה הצפון-אפריקנית ועד סיני, הלבנט וצפון חצי האי ערב. בתחום המפה היא מאכלסת את דרום המגרב – המישורים שמדרום לאטלס הגבוה, כולל מישור טגדילט ליד בומלן דאדס, ומזרחה יותר את שולי הסהרה – ובדרום הלבנט את החצץ של הנגב והמדבר המזרחי. תושבת קבע, אם כי בשנים שחונות קבוצות נודדות למרחקים גדולים בעקבות זרעים. היא אינה מופיעה באירופה.

יציב
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

מישור טגדילט ליד בומלן דאדס, זמן קצר אחרי הזריחה. יש לנסוע בדרכי העפר בקצב הליכה ולחפש תנועה: ציפורים קטנות הרצות כמה מטרים, נעצרות ורצות שוב. אם הן עפות, הן רק לעתים רחוקות מתרחקות. כדאי להישאר ברכב, המשמש מסתור ומאפשר התקרבות. מזרחה יותר, מישורי הנגב המרכזי סביב ניצנה ושדה בוקר הם המקבילה. בחורף יש לחפש קבוצות של חמש עד עשרים, לעתים קרובות בחברת עפרוני מדבר.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש): תחום התפוצה משתרע על כל הסהרה וצפון ערב, ובמקומות מסוימים הציפור מרובה. הבעיות קטנות ומקומיות מאוד. מישור טגדילט נפגע מהשלכת פסולת, מבנייה מתפשטת ומנסיעה מחוץ לדרכים, ומספרי ציפורי המדבר שם נמוכים בבירור לעומת לפני עשרים שנה. בקנה מידה של כל התחום זה מעט, אך למי שמקווה לראות את המין במגרב זו הקרקע שמשתנה ראשונה. רעיית-יתר והתפשטות החקלאות המושקית לאורך שולי המדבר גורמות לאותו הדבר במקומות אחרים; אין על כך נתונים.

שם מדעי

Eremophila bilopha | (Temminck, 1823)

Temminck תיאר את המין ב־1823 בשם Alauda bilopha; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Eremophila הוגדר ב־1828 על ידי Boie. Eremophila ביוונית עתיקה, מ-erēmos, 'מדבר', ו-phileō, 'לאהוב'. bilopha מצרף את הלטינית bi-, 'שניים', ליוונית העתיקה lophos, 'ציצית', על שם שתי 'קרני' הנוצות השחורות. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־המדבר ליד עקבה.