עפרונן קצר-אצבעותעֶפְרוֹנָן קְצַר-אֶצְבָּעוֹת | Calandrella brachydactyla

קול

השיר נשמע בעיקר מתעופת שיר גלית בגובה עשרים עד חמישים מטר, ומורכב ממשפטים קצרים החוזרים ללא סוף: tip-ze-tee-zer-li-loo, יבש ומונוטוני למדי, אך משולבים בו חיקויים של ציפורים אחרות – בז מצוי, עפרוני מצויץ, גיבתון עפרוני. תעופת שיר נמשכת בדרך כלל שלוש עד שמונה דקות, לעתים חצי שעה. קריאת התעופה היא chirrp או drrp קצרה, קשה ויבשה, בדרך כלל מקבוצות קטנות העוברות מעל. שר מאפריל עד יוני, לעתים קרובות מאור ראשון.

זיהוי

עפרוני קטן ובהיר, קטן מעט וקצר זנב מזרעית השדה. חולי עד חום-אפרפר מלמעלה עם פסים דקים, ואצל ציפורים מערביות לעתים קרובות כיפה חלודה. התמונה המכרעת נמצאת מלמטה: חזה לבן-שמנת נקי ללא פסים, עם כתם כהה קטן בכל צד של הצוואר, כמו צווארון מכופתר. המקור קצר, עבה וחרוטי, ורדרד עם רכס אפור. הנוצות השלישוניות ארוכות ומכסות כמעט את כל קצה הכנף, כך שבכנף מקופלת נראים רק קצה אחד או שניים של אברות ראשוניות. נוצות הזנב החיצוניות לבנות עמומות ולא לבנות טהורות, ושני פסים בהירים חלשים חוצים את הכנף. רץ מהר ונמוך על קרקע חשופה; מחוץ לעונת הקינון עף בלהקות צפופות המסתובבות כגוף אחד.

מינים דומים

העפרונן הגמדי הוא המלכודת הממשית – ראו את הדף שלו, שבו אותו הבדל מוצג מהצד השני. יש לו חזה מפוספס דק אך בבירור במקום חזה נקי, אין לו כתם צוואר כהה, המקור קצר וקהה יותר והשלישוניות קצרות יותר, כך שנראים שלושה קצות של אברות ראשוניות או יותר; קריאתו prrrit יבשה ומתגלגלת ולא תקתוק קצר וקשה. זרעית השדה גדולה יותר וארוכת זנב בהרבה, עם ציצית, שפה אחורית לבנה לכנף ונוצות זנב חיצוניות לבנות טהורות. הפפיון הצהוב דק יותר וארוך רגליים, עם מקור פפיון דק, הליכה דמוית נחליאלי ובלי כתם צוואר.

בית גידול

קרקע שטוחה, יבשה, ללא עצים ושיחים: שלפי דגנים ושטחי בור ברמות של חצי האי האיברי ואנטוליה, שטחי עשב ערבתיים יבשים, ערבות מלח, שטחים נטושים חשופים ומדבר למחצה. הוא זקוק לצמחייה נמוכה ודלילה עם הרבה קרקע חשופה ביניה – חשוף מדי והוא נעדר, סבוך מדי והוא נעלם. הקן הוא גומה, בדרך כלל צמודה לגבשושית עשב, לאבן או לרכס נמוך ופונה צפונה כך שהוא מוצל; בקרקע קשה השפה מוגבהת בפירורי אדמה ובחלוקים.

תפוצה ונדידה

מחצי האי האיברי וצפון-מערב אפריקה מזרחה עד מזרח אסיה, עם מעוזים אירופיים בחצי האי האיברי, בפרובנס ובלנגדוק, בחצי האי האפניני, בבלקן ומעל הכול באנטוליה. המושבות הצפוניות והמבודדות ביותר נמצאות בפנים מערב אירופה, הרחק מצפון לים התיכון, ובערבת המלח של מזרח המישור הפנוני. כמעט כל הציפורים האירופיות חורפות לאורך השוליים הדרומיים של הסהרה, באזור המעבר בין הסאהל למדבר; ציפורים אסיאתיות נודדות לצפון-מערב תת-היבשת ההודית. בחצי האי האיברי הוא מקנן כמעט בכל מישורי הדגנים והרמות הפנימיות, מקסטיליה ולאון ולה מנצ'ה ועד עמק האברו, אקסטרמדורה ואנדלוסיה. באיים הבריטיים, בארצות השפלה ובסקנדינביה הוא נודד לא נפוץ אך כמעט שנתי, באפריל ובמאי ושוב באוקטובר ובנובמבר; ציפורי האביב נחשבות לדרומיות שחלפו מעבר ליעדן, וציפורי הסתיו ברובן אסיאתיות.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

הסיכוי הטוב ביותר הוא בדרום. במאי סעו בדרך חקלאית אל מישור דגנים בחצי האי האיברי או באנטוליה, כבו את המנוע והקשיבו: תעופת השיר היבשה והמקשקשת נשמעת מעל הראש לפני שהציפור נראית. לאחר מכן לכו בשלף או בשטח הבור, שם הציפור רצה ולא עפה. צפונה יותר זוהי ציפור חוף – דיונות, ביצות מלוחות ועשב קצר במאי או באוקטובר, בדרך כלל בהליכה בין פפיוני שדות. אז בדקו שלושה דברים: החזה הלבן הנקי, הסימן הכהה בצד הצוואר והמקור הקצר והעבה. באוגוסט ובספטמבר כדאי לבדוק להקות המתקבצות בשדות שלף לפני העזיבה.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש): האוכלוסייה העולמית מונה מאות מיליונים ותחום התפוצה עצום. באירופה המין בירידה. בין 1970 ל-2000 ירדו המספרים בחדות בחצי האי האיברי ובמזרח אירופה, ואילו באנטוליה – עם האוכלוסייה הגדולה ביותר בהרבה – נשמרה יציבות. הירידה תואמת את אובדן שטחי הבור והשלף, הסבת רמות יבשות לגידולי שלחין, וזריעה או ייעור של ערבות. בגבול הצפוני של תפוצתו האירופית נדחק המין לאוכלוסיות שריד מעטות בקרקע מסוג מיוחד מאוד.

שם מדעי

Calandrella brachydactyla | (Leisler, 1814)

Leisler תיאר את המין ב־1814 בשם Alauda brachydactila; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Calandrella הוגדר ב־1829 על ידי Kaup. Calandrella היא צורת הקטנה של היוונית kalandros, עפרוני הענק, ומכאן 'עפרוני ענק קטן'. brachydactyla מהיוונית brakhus 'קצר' ו-daktulos 'אצבע', על שם האצבעות הקצרות. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־מונפלייה, צרפת.