עפרוני מצויץעֶפְרוֹנִי מְצוּיָּץ | Galerida cristata

קול

שריקה נקייה ונוגה, ובדרך כלל הדבר הראשון שמבחינים בו. הקריאה היא too-tee-too או doo-dee-oo-dee צלולה ומתלוננת, של שלושה או ארבעה צלילים בהירים. השיר הוא רצף קצר ומגוון של אותן שריקות צלולות, משולב בחיקויים של ציפורים אחרות, המושמע מהקרקע, מעמוד, מעמוד תאורה או מגג שטוח, ולעתים בתעופת שיר איטית וגבוהה. הוא שר כל השנה, עם שיא מפברואר עד מאי, וקולני בבקרי חורף שמשיים.

זיהוי

עפרוני גס-מבנה עם ראש גדול, זנב קצר וציצית ארוכה ומחודדת, המוחזקת בדרך כלל כחוד אחד. המקור ארוך וחזק, עם רכס מעוקל קלות ולסת תחתונה ורדרדה, ונראה כמעט כבד מדי ביחס לציפור. הגב בצבע חול עד חום-אפרפר עם פסים כהים מטושטשים; החזה לבן-שבור עם פסים חומים מטושטשים הנמוגים בצדדים, והבטן ללא סימנים. בתעופה נראות כנפיים רחבות ומעוגלות ללא שוליים אחוריים לבנים, זנב קצר שנוצותיו החיצוניות חומות-חלודות ולא לבנות, וכן – הסימן הטוב ביותר – מכסות תחתית כנף בצבע כתום-חלודי חם. הוא הולך בצעדים קצרים על חול וחצץ חשופים וממריא רק ברגע האחרון, לאט ונמוך.

מינים דומים

עפרוני מצויץ ועפרוני ספרדי הם הצמד הקשה ביותר במדריך זה; דף העפרוני הספרדי מציג את אותו הבדל מן הצד השני. בחנו את הציפור מלפנים לאחור. מקור העפרוני המצויץ ארוך ומתחדד, עם שפה תחתונה כמעט ישרה, ואורכו כמחצית מאורך הראש; אצל העפרוני הספרדי הוא קצר יותר, עבה יותר בבסיסו וקמור בבירור לאורך הרכס, כך שהראש נראה קהה ומעוגל יותר. הציצית כאן ארוכה, צרה ומחודדת ולעתים קרובות מוחזקת כחוד אחד; שם היא קצרה יותר ופרושה, כך שאפשר לספור את קצות הנוצות הנפרדים. פסי החזה כאן מטושטשים, חומים ועמומים על רקע לבן-שבור; שם הם חדים, כתמי טיפה כמעט שחורים על לבן נקי, הנמשכים אל הצדדים. מכסות תחתית הזנב כאן בצבע אוכרה חם עד חום-חלודי; שם קרם בהיר עד לבן-שבור. תחתית הכנף כאן כתומה-חלודה חמה, ולעתים קרובות מכריעה אצל ציפור שהוברחה; שם חומה-אפרפרה עד לבן-עכור. ולבסוף העכוז: חום-חלודי ומתמזג עם הזנב אצל העפרוני המצויץ, אפור יותר ובניגוד אצל העפרוני הספרדי. יש לשקול גם את בית הגידול ואת הקול – בחצי האי האיברי, עפרוני מן הסוג הזה היושב על סלע או על שיח בשטח טרשי וסלעי הוא בסבירות גבוהה יותר עפרוני ספרדי. לזרעית השדה שוליים אחוריים לבנים לכנף, נוצות זנב חיצוניות לבנות, ציצית קצרה בהרבה וזנב ארוך יותר; חוגת עצים קטנה וקצרת-זנב, עם פס גבה בהיר וארוך הנמשך עד העורף וכתם שחור-לבן בכיפוף הכנף.

בית גידול

קרקע חשופה, חמה ומופרת עם צמחייה נמוכה ופתוחה: אזורי תעשייה, רציפים, חצרות רכבת, שדות תעופה, שולי דרכים, חצרות משק, שולי שדות ושדות שלפים, ומעבר לכך שטחי בור, ערבות וחצי-מדבר. הוא מחפש מזון בהליכה על חול וחצץ פתוחים וזקוק בקרבת מקום לכמה גושי עשב או כתמי עשבייה שבהם יסתיר את קן הגומה. ברגע ששטח כזה נזרע, מרוצף, ניטע או מתכסה בצמחייה, המין נעלם ממנו בתוך שנים ספורות.

תפוצה ונדידה

מחצי האי האיברי וצפון-מערב אפריקה מזרחה דרך דרום אירופה ומרכזה, הבלקן, אנטוליה והמזרח התיכון, ומחוץ לתחום מדריך זה הלאה אל מרכז אסיה ומזרח אסיה, ודרומה עד הסאהל. באירופה הוא נפוץ ביותר סביב הים התיכון, בבלקן ובמזרח. סביב הים הצפוני הדרומי נעלם למעשה כמקנן, והוא בירידה מהירה גם במקומות אחרים במערב אירופה ובמרכזה ובדרום סקנדינביה. באיים הבריטיים יש רק תצפיות מאושרות בודדות, כולן של נודדים תועים; המקננים הקרובים ביותר נמצאים מעבר לתעלת למאנש, ומספרם פוחת. הוא יציב לחלוטין, נשאר כל השנה בטווח של קילומטרים ספורים מאתר הקינון, וכמעט אין תיעוד של נדידה.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

בדרום אירופה מציאתו אינה דורשת מאמץ. לכו בדרך עפר מאובקת בשדה, בחניון של אתר ארכאולוגי, ברחבת תחנת דלק או בשולי כפר בבוקר חם, וחפשו ציפור בצבע חול המתרחקת בהליכה לפניכם במקום להמריא. השריקה הנוגה מסגירה אותו בדרך כלל עוד לפני המשקפת. אם הוא ממריא, הסתכלו בתחתית הכנף: כתום-חלודי חם פירושו עפרוני מצויץ. בחצי האי האיברי, אם הציפור יושבת על סלע או על שיח בשטח טרשי ושיחי, בדקו קודם את המקור ואת פסי החזה, משום שעפרוני ספרדי סביר לפחות באותה מידה.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), אך בצפון-מערב אירופה הפך העפרוני המצויץ ממין שכיח למין נעדר בתוך דור אחד. ההסבר טמון באופי בית הגידול שלו. הוא התקיים על קרקע חלוצית חשופה וזמנית, וקרקע זו נזרעה, רוצפה, ניטעה או סודרה מיד כשהושלמה שכונה או קריה. התעצמות החקלאות, תחזוקה מסודרת יותר של שולי דרכים ואובדן שדות שלפים וחצרות משק שבהן מפוזר גרעין השלימו את התהליך. בדרום אירופה ובמזרחה הוא עדיין נפוץ, אם כי גם שם מספריו יורדים.

שם מדעי

Galerida cristata | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Alauda cristata; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Galerida הוגדר ב־1828 על ידי Boie. Galerida בלטינית עפרוני מצויץ, מ-galerum 'כובע', על שם הציצית הזקופה. cristata בלטינית 'מצויץ', מ-crista 'ציצית'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־וינה.