עפרוני ספרדיעֶפְרוֹנִי סְפָרַדִּי | Galerida theklae

קול

בדרך כלל הראיה המכרעת. השיר ארוך, מהיר ומוזיקלי יותר משל העפרוני המצויץ: רצף מתמשך, מפטפט ומצלצל של מוטיבים קצרים, עשיר בחיקויים של ציפורים אחרות, שעשוי להימשך חצי דקה ויותר. הוא שר מסלע, מחומה או מצמרת שיח, וגם בתעופת שיר מעגלית רחבה שיכולה להימשך מעל המדרון דקות ארוכות – דבר שהעפרוני המצויץ עושה לעתים רחוקות. הקריאה יבשה, קשה ואנפפית יותר מהשריקה הנוזלית של העפרוני המצויץ, לעתים קרובות dree-dree-dree או chree-choo קצר ומעט מתכתי. העונה נמשכת מינואר ועד יוני, ועיקר השירה בפברואר ובמרץ.

זיהוי

מעט קטן וקומפקטי יותר מהעפרוני המצויץ, עם ראש גדול ועגול יותר באופן יחסי ומקור קצר יותר ורחב-בסיס, שרכסו קמור בבירור וקצהו כהה; בסיס הלסת התחתונה כחלחל-אפור ולא ורוד. הציצית קצרה יותר ובצורת מניפה, כך שאפשר להבחין בקצות נוצות נפרדים, ולעתים קרובות היא מוחזקת מורדת למחצה. החלק העליון קר ואפור-חום יותר מאשר אצל העפרוני המצויץ, עם סימונים חדים יותר. התמונה המכרעת היא על החזה: פסים חדים, כמעט שחורים, בצורת טיפות על רקע לבן נקי, הנמשכים אל צדי הגוף. מכסות הזנב התחתונות קרם בהיר עד לבנבנות ותחתית הכנף אפורה-צהבהבה. בתעופה השת האפור יותר בולט, בניגוד לצדי זנב חלודיים, בעוד שאצל העפרוני המצויץ השת והזנב עוברים זה בזה. הוא נוחת על סלעים, חומות וצמרות שיחים בנכונות רבה בהרבה מהעפרוני המצויץ.

מינים דומים

הכול תלוי בעפרוני המצויץ – ראו גם את דף המין שלו. העפרוני המצויץ גדול וגס יותר, עם מקור ארוך ומתחדד יותר בעל שפה תחתונה כמעט ישרה, ציצית ארוכה וחדה יותר הנישאת כחוד אחד, פסי חזה חומים עמומים ומטושטשים על רקע לבנבן, מכסות זנב תחתונות בגוון אוכרה חם, מכסות תחתית כנף כתומות-חלודיות חמות ושת חלודי המתמזג בזנב. אף אחד מהסימנים האלה אינו חד-משמעי לבדו; שלושה או ארבעה על אותה ציפור כן. בית הגידול שוקל כאן כמעט כמו הנוצות: מדרונות סלעיים, שטחי בור אבניים, גריגה ודהסה פתוחה שייכים לעפרוני הספרדי, ואילו אדמה חקלאית שטוחה, שולי דרכים, מזחים ואזורי תעשייה שייכים לעפרוני המצויץ. והשיר מכריע: של העפרוני הספרדי ארוך יותר, מוזיקלי יותר ומלא חיקויים, של העפרוני המצויץ קצר יותר ושרוק בלבד. העפרונן קצר-האצבעות והעפרונן הגמדי קטנים יותר, חסרי ציצית וקצרי-מקור; לחוגת העצים זנב קצר מאוד וכתם שחור-לבן בכיפוף הכנף.

בית גידול

מדרונות אבניים, חמים ודלי נוטריינטים עם שכבת שיחים נמוכה ופתוחה: גריגה וסבך קורנית, שיחים קוצניים, טרסות נטושות, שטחי בור אבניים, מדרונות מפולת, אזורי סחיפה עירומים ושולי רמות סלעיות. גם דהסה דלילה עם כתמים חשופים, מטעי זיתים על קרקע אבנית וראשי מצוקי חוף. הוא ניזון בהליכה בין השיחים על קרקע אבנית פתוחה, ומשתמש בסלעים ובצמרות שיחים כנקודות תצפית ושירה. בדרום חצי האי האיברי הוא מגיע לגובה של הרבה יותר מאלפיים מטרים בסיירה נבדה. אדמה חקלאית שטוחה ואינטנסיבית ומשטחים קשים הוא משאיר לעפרוני המצויץ.

תפוצה ונדידה

חצי האי האיברי, האיים הבלאריים וצפון-מערב אפריקה ממרוקו ועד לוב; בשום מקום אחר באירופה. בחצי האי האיברי הוא נפוץ בדרום, במזרח ובמרכז – אנדלוסיה, מורסיה, ולנסיה, אראגון, לה מנצ'ה, אסטרמדורה – ונדיר יותר בצפון הגשום. במערב חצי האי הוא בעיקר ציפור של הדרום ושל חוף האלגרבה. הוא תושב קבע, ולכל היותר יורד בחורף מהסיירות הגבוהות למדרונות מתונים יותר.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

יש לבחור את השטח, לא את הציפור. במרץ או באפריל יש לעלות במדרון אבני של קורנית ורותם מעל כפר אנדלוסי או אראגוני, לעמוד במקום ולהמתין לשיר. כמעט כל עפרוני מהסוג גלרידה השר שם מסלע או מצמרת שיח, או מרחף מעל המדרון בתעופת שיר מעגלית, הוא עפרוני ספרדי. אז יש לבדוק את המקור הקצר והקמור ואת הטיפות השחורות החדות על החזה הלבן. למטה במישור, לאורך הדרך ובשדות, סביר יותר עפרוני מצויץ. ביקור בשני האתרים ביום אחד – המדרון קודם, העמק אחר כך – הוא הדרך המהירה ביותר לקבע את ההבדל.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש) ועדיין נפוץ בחצי האי האיברי ובמגרב, אך הוא ציפור של בית גידול הנעלם לאט. במקום שבו רעיית כבשים ועזים נפסקת, הגריגה הפתוחה נסגרת לסבך גבוה והעפרוני נעלם; במקום שבו שטחי שיחים פתוחים ניטעים באורנים או הופכים למטעים אינטנסיביים ולשדות סולאריים גדולים, קורה אותו הדבר. שריפה פועלת לטובתו בטווח הקצר, כשהיא מחזירה את הסבך למצב נמוך ופתוח. נוכחותו תלויה במדרונות אבניים, מרועים קלות ועם שיחים נמוכים.

שם מדעי

Galerida theklae | Brehm, 1857

Brehm תיאר את המין ב־1857 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Galerida הוגדר ב־1828 על ידי Boie. Galerida בלטינית עפרוני מצויץ, מ-galerum 'כובע', על שם הציצית הזקופה. theklae מנציח את תקלה ברהם (1833–1857), אחותו של הזואולוג הגרמני אלפרד ברהם, שנפטרה זמן קצר קודם לכן. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שאטיבה ליד ולנסיה, ספרד.