עיט גמדיעַיִט גַּמָּדִי | Hieraaetus pennatus

קול

נשמע בעיקר סביב הקן מאפריל עד יולי: pee-pee-peeee גבוה וחודר המזכיר סיס חומות, ומשני בני הזוג בקן klee-klee-klee-kee-kee מהיר. הזכר קורא גם בעת תצוגתו הגלית גבוה מעל היער, בדרך כלל בשעות הבוקר המאוחרות. בנדידה ובחורף המין כמעט שותק.

זיהוי

בערך בגודל עקב החורף – מוטת כנפיים 110 עד 135 cm לעומת 110 עד 133 – אך דק בהרבה במבנהו, וקטן בהרבה מהעיט הניצי או מהנץ הגדול; זכרים שוקלים כ-700 g, ונקבות כקילוגרם. דואה על כנפיים שטוחות עם שפה אחורית ישרה ושש אברות ראשוניות מאוצבעות בבירור; הזנב ארוך למדי, צר וישר בקצהו, ללא רצועה סופית וללא פסים. בשתי הצורות נראה כתם לבן קטן בכיפוף הכנף, 'פנסי הנחיתה', ורצועה בהירה על פני מכסות הכנף העליונות, ולצדם כתם בהיר על מכסות הזנב העליונות. הצורה הבהירה, השכיחה בהרבה בחצי האי האיברי, לבנה מלמטה עם ראש וחזה בגוון חלוד ואברות תעופה שחורות בניגוד חד, כשהאברות הראשוניות הפנימיות יוצרות טריז בהיר. הצורה הכהה חומה חמימה אחידה מלמטה, אך מראה אותו טריז בהיר, אותם פנסי נחיתה ואותו קצה זנב ישר. מקרוב הרגליים מנוצות עד האצבעות, ומכאן שמו באנגלית ובשפות אחרות.

מינים דומים

הגודל הוא המסנן הראשון, אך כאן הוא כמעט אינו עוזר: העיט הגמדי בגודל עקב החורף וקטן בהרבה מהעיט הניצי או מהנץ הגדול. לעקב החורף כנפיים רחבות ומעוגלות עם שפה אחורית בולטת, זנב קצר ורחב עם רצועה סופית כהה, כתמי שורש כף כהים ורצועה בהירה בצורת U על החזה, והוא דואה בצורת V רדודה; העיט הגמדי דואה על כנפיים שטוחות, עם שפה אחורית ישרה, זנב ארוך יותר וישר קצה ללא רצועה סופית, ופנסי הנחיתה הלבנים. לאיית הצרעים ראש קטן יותר על צוואר ארוך יותר וזנב ארוך יותר עם שני פסים צרים בבסיס ורצועה סופית רחבה אחת, וחסרים לו פנסי הנחיתה. העיט הניצי גדול בהרבה, לבן מלמטה עם פסים דקים, כתם גב לבן ורצועה סופית שחורה ורחבה בזנב. הנץ הגדול דחוס יותר, עם ראש הבולט לפני הכנפיים ופינות זנב מעוגלות. עיט גמדי בצורה הכהה מזכיר דיה שחורה מרחוק, אך זו דקה יותר, עפה ברפיון בתנועת נדנוד ובעלת זנב מפוצל בבירור.

בית גידול

יער בארץ גבעות והרים עם שטח פתוח לצדו: יער אורנים, חורשות אלון הגלעין ואלון השעם, חלקות ותיקות של עצים רחבי עלים ושורות צפצפות לאורך נהרות, עם הקן גבוה בעץ. צד מעל דהסה, שטחים חקלאיים, כריתות, שיחייה ועשבייה יבשה, לטאות, ארנבונים צעירים ובעיקר ציפורים קטנות ובינוניות, הנתפסות בצלילה תלולה ומהירה מלמעלה. בהרים עד כ-2,000 מטרים, וגבוה עוד יותר בצפון אפריקה ובאסיה.

תפוצה ונדידה

מקנן של דרום אירופה שמרכזו בחצי האי האיברי, עם אוכלוסיות נוספות לאורך צפון הים התיכון, בבלקן, באנטוליה ובקווקז, ומזרחה לרוחב מרכז אסיה עד מזרח אסיה; אוכלוסייה נפרדת מקננת בדרום אפריקה, כך שהתחום משתרע הרבה מעבר לתחום המפה. עופות אירופיים חוצים בגיברלטר ובבוספורוס בספטמבר ובאוקטובר וחורפים בסאהל ודרומה ממנו, אם כי כמה מאות נשארים לאורך החורף בדרום-מערב חצי האי האיברי. בצפון-מערב אירופה הוא נודד תועה סדיר מאז שנות ה-90, כמעט כולם בין סוף אפריל לאמצע אוקטובר, הן מהצורה הבהירה והן מהכהה.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

מאי ויוני, בין עשר לשתיים, כשתרמיקות מרימות את העופות מעל צמרות העצים: מונפראגואה, סיירה דה גרדוס והדהסות של אסטרמדורה מעלות אז לעתים קרובות כמה עופות לאוויר בבת אחת, יחד עם התצוגה הגלית של הזכר. לנדידה, יש לעמוד בקסאיה או במירדור דל אסטרצ'ו מעל טריפה מסוף אוגוסט עד תחילת אוקטובר, שם העיט הגמדי הוא מהדורסים השכיחים ביותר בחצייה; כדאי לספור באותה הזדמנות את שיעור העופות הכהים, שבחצי האי האיברי עומד על כרבע.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). המספרים באירופה נחשבים יציבים עד עולים מעט, אך מקומית אובדים זוגות עקב כריתת עצי קינון ותיקים, הפרעה ביער הקינון באפריל ובמאי, ירי בלתי חוקי ואובדן שטחי ציד פתוחים כשהשדות מתכסים בשיחייה או מעובדים באינטנסיביות. התחשמלות והתנגשות בטורבינות גובות פחות עופות מאשר אצל העיט הניצי, אך הן משמעותיות לאורך מסדרון הנדידה הצר בגיברלטר. המין נרשם לתקופה כ-Aquila pennata ורוב הרשימות מחזירות אותו לסוג Hieraaetus.

שם מדעי

Hieraaetus pennatus | (Gmelin, 1788)

Gmelin תיאר את המין ב־1788 בשם Falco pennatus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Hieraaetus הוגדר ב־1844 על ידי Kaup. Hieraaetus ביוונית, מ-hierax 'נץ' ו-aetos 'עיט'. pennatus בלטינית 'מנוצה', על שם הרגליים המכוסות נוצות עד האצבעות.