עיט חורשעַיִט חוֹרֶשׁ | Clanga pomarina

קול

הקריאה היא שאליה מתייחס השם ההולנדי. מעל הטריטוריה נשמעת נביחה דמוית כלב הנישאת למרחק, tyuk … tyuk … tyuk, גבוהה וחדה, בסדרות של שלוש עד שמונה עם הדגשה של כל הברה; מקרוב היא נשמעת יותר כ-yup או yek. בתעופת התצוגה הגלית מצטרף weeeek ארוך ושרוק. קולני ביותר מסוף אפריל עד יוני, סביב הקן ומעל שטח הציד; בנדידה המין כמעט שקט לחלוטין, כך שאפשר לצפות במאות פרטים חולפים בלי לשמוע אף אחד.

זיהוי

גדול מעט מעקב החורף וצר בהרבה מהעיטים הגדולים: אורך 55 עד 67 cm, מוטת כנפיים 145 עד 168 cm. הנקבות, במשקל 1300 עד 2200 גרם, כבדות בבירור מהזכרים, השוקלים 1000 עד 1400 גרם, ובזוג הבדל הגודל נראה בשטח. בדאייה הכנפיים מוחזקות שטוחות או ב-V רדוד מאוד; בגלישה כף הכנף נוטה מטה בבירור, והכנף נראית מקושתת. יש לבחון את היחס בין כף הכנף לזרוע: המשניות יוצרות זרוע צרה שאינה רחבה מכף הכנף, כך שהכנף נשארת ברוחב דומה לכל אורכה, והשוליים האחוריים עוברים כמעט ישר ובמקביל לשוליים הקדמיים, ללא בליטה לאורך המשניות. שש אברות מפוצלות כ'אצבעות' וכף הכנף ארוכה למדי, ולכן הציפור נראית קלה וזריזה יותר משגודלה מרמז. הבוגרים בגוון חום-קפה בהיר, עם ראש ומכסות כנף עליונות בהירים מהאברות הכהות, ופס בהיר לרוחב המכסות הגדולות. מלמטה הניגוד הוא הסימן המרכזי: מכסות הכנף התחתונות בהירות מהאברות, כך שהכנף נראית דו-גונית, חלק קדמי בהיר מול חלק אחורי כהה. בבסיס האברות הפנימיות יש טריז בהיר ומטושטש למדי — כתם מפרקי האצבעות — ויחד עם אזור שורש הכף הבהיר הוא יוצר רושם של שני סהרונים בהירים. מעל הזנב נראה גם ממרחק V לבנבן צר או U רדוד לרוחב השת. מקרוב המקור דק יחסית, עם נחיר קטן ואליפטי מוארך ושפת פה צהובה המגיעה בערך עד אמצע העין. הצעירים בגוון חום-שוקולד כהה יותר, עם כתם עורף אוכרה, שורה אחת של נקודות לבנות קטנות דמויות טיפה לאורך קצות המכסות הגדולות ושוליים אחוריים לבנים דקים לכנף ולזנב.

מינים דומים

עיט הצפרדעים (Greater Spotted Eagle) הוא מין הבלבול הממשי היחיד, והסימנים פועלים רק כשמצרפים אותם יחד. מבנה: עיט הצפרדעים גדול וכבד יותר, עם זרוע רחבה בבירור מכף הכנף, כך שהכנף רחבה ביותר לאורך המשניות והשוליים האחוריים בולטים שם; אצל העיט החורש כף הכנף והזרוע נשארות ברוחב דומה והשוליים האחוריים ישרים. ההיפוך הקלאסי נמצא בכנף התחתונה: אצל העיט החורש מכסות הכנף התחתונות בהירות מהאברות, ואצל עיט הצפרדעים כהות מהן, כך ששם האברות האפורות המפוספסות נשארות החלק הבהיר ביותר של הכנף. כתם האברות הבהיר שונה במספר ובמיקום: לעיט החורש טריז בהיר מטושטש בבסיס האברות הפנימיות, היוצר עם אזור שורש הכף הבהיר סהרון כפול, ואילו לעיט הצפרדעים פסיק לבן אחד ותחום בחדות בבסיס האברות החיצוניות ומלבד זאת כף כנף ללא סימנים. השת הלבן הוא U לבן, רחב ונקי אצל עיט הצפרדעים, וטריז או V צר יותר אצל העיט החורש. מקרוב: הנחיר של העיט החורש אליפטי מוארך ושל עיט הצפרדעים עגול, ומקורו של עיט הצפרדעים רחב וכבד בבירור, עם שפת פה צהובה גדולה יותר. בנוצת הצעירים לעיט החורש כתם עורף אוכרה חם ושורה אחת של נקודות לבנות קטנות על המכסות הגדולות; צעיר עיט הצפרדעים חום כמעט שחור, חסר את כתם העורף ונושא כמה שורות של נקודות לבנות גדולות על המכסות ועל נוצות הכתף. השניים מתכלאים במזרח אירופה, מהשוליים המזרחיים של מרכז אירופה ומאזור הבלטי מזרחה אל המישור המזרח-אירופי, ודרומה עד הים השחור. זוגות מעורבים — בדרך כלל נקבת עיט צפרדעים עם זכר עיט חורש — מולידים צאצאי ביניים פוריים הנמצאים בדיוק באמצע בין ההורים; במחקר אחד באזור הבלטי כשמונה אחוזים מהגוזלים שנבדקו התבררו כצאצאי ביניים כאלה. לכן חלק מהפרטים בשטח אינם ניתנים לזיהוי ודאי. מעבר לכך: עקב החורף (Common Buzzard) קטן וקומפקטי יותר, עם זנב רחב וקצר יותר וכתמי שורש כף כהים, ודואה בכנפיים ב-V רדוד; עיט הערבות (Steppe Eagle) גדול וכבד יותר, עם שפת פה צהובה הנמשכת אל מאחורי העין; לאיית הצרעים (Honey Buzzard) ראש קטן יותר על צוואר ארוך יותר וזנב ארוך יותר עם שני פסים צרים בבסיס ופס קצה רחב אחד.

בית גידול

יער שפלה רחב-עלים ומעורב ישן לקינון — לעתים קרובות חלקת יער קטנה למדי של אשור, אלון או אלמון גבוהים — הגובלת ישירות בשטח חקלאי פתוח ולח. הוא מחפש מזון מעל שטחי עשב רטובים ולחים, אחו חציר, שקעים ביצתיים, שולי שדות ושדות שכוסחו זה עתה, ועושה זאת לעתים קרובות בהליכה: הציפור צועדת בעשב בצעדים קצרים ולוכדת צפרדעים, נברנים, חפרפרות, ציפורים צעירות וחרקים גדולים. השילוב של יער שקט ושטח עשב רטוב, לא מדושן ועשיר בצמחים עשבוניים הוא המפתח; במקום שבו האחו מנוקז או מוסב לתירס, המין עוזב את היער הסמוך.

תפוצה ונדידה

מקנן של מזרח אירופה: מצפון-מזרח מרכז אירופה ומאזור הבלטי מזרחה אל המישור המזרח-אירופי, ודרומה דרך הקרפטים והמישור הפנוני עד הבלקן, אנטוליה, הקווקז והחוף הדרומי של הים הכספי. אוכלוסיית הקינון האירופית מוערכת בכארבעה-עשר עד תשעה-עשר אלף זוגות, המרוכזים בין הים הבלטי לקרפטים; המאחז המערבי במקלנבורג-פורפומרן ובברנדנבורג קטן כיום בלבד. כמעט כל האוכלוסייה נודדת בספטמבר דרך הבוספורוס והמזרח התיכון למזרח אפריקה ולדרומה; בסתיו אחד נספרו בבוספורוס עד 18,900 פרטים, ובכפר קאסם שבלבנט הרבה יותר ממאה אלף. ממערב לתחום הקינון הוא מבקר נדיר, ובחצי האי האיברי נודד תועה נדיר מאוד.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

לפרט יושב או צד: עמק הביברז'ה או הסביבה של בילוביז'ה במאי או ביוני, בשעות הבוקר המאוחרות, כשהציפורים מתחילות לחוג מעל אחו החציר; הקרפטים והיערות של אזור הבלטי אמינים באותה מידה. למספרים גדולים יש צורך בנתיבי הנדידה: הבוספורוס באיסטנבול במחצית השנייה של ספטמבר, או בטומי בחוף המזרחי של הים השחור בסוף ספטמבר ובתחילת אוקטובר, שם הציפורים נדחקות לאורך החוף בין ההרים לים. יש לתפוס שם מדרון מוקדם בבוקר ולבדוק בכל עיט קודם את הכנף התחתונה הדו-גונית, ורק אחר כך את הגודל.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), והאוכלוסייה האירופית יציבה בקירוב בעשור האחרון. הלחצים העיקריים הם ניקוז וחריש של שטחי עשב רטובים, הסבת אחו חציר לתירס וללפתית, עבודות ייעור ליד עצי קינון באביב, התנגשויות בטורבינות רוח באזורי הקינון וירי לא חוקי לאורך נתיב הנדידה. משום שבשל הריגת אחים זוג מגדל כמעט תמיד צעיר אחד בלבד, אבדות מתמלאות לאט בלבד.

שם מדעי

Clanga pomarina | (Brehm, 1831) (GBIF: Aquila pomarina)

Brehm תיאר את המין ב־1831 בשם Aquila pomarina; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Clanga הוגדר ב־1857 על ידי Adamowicz. Clanga מהיוונית העתיקה klangos, סוג של עיט שאריסטו מזכיר; אחרים גוזרים אותו מ-klangē, 'צווחה'. pomarina מתייחס לפומרניה, המחוז הפרוסי לשעבר שממנו הגיע פרט הטיפוס. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־פומרניה.