יסעור מצוייַסְעוּר מָצוּי | Puffinus yelkouan

קול

שותק בים. במושבה בלילה הוא משמיע צווחה צרודה, נוחרת ומייללת עם קצב בולט של שאיפה ונשיפה, המהדהדת מסדקים וממערות ים לאורך הצוקים. שתי הצורות קוראות באותו אופן; העופות המזרחיים גבוהים ומהירים מעט בממוצע, אך להבדל ערך מעשי מועט. נשמע ממרץ עד יוני באיים הבלאריים, בעיקר בפורמנטרה, איביסה, קבררה וצוקי מיורקה, ומינואר עד יוני במזרח במלטה, באיי הים האגאי ובחוף האנטולי. הרחק מהמושבה המין אינו קורא.

זיהוי

יסעור בינוני הנראה כרסתני וכבד לצד היסעור האטלנטי: בטן מלאה יותר, כנפיים רחבות ומקושתות יותר, גוף בולט מאחורי בסיס הכנף ולעתים קרובות רגליים הבולטות מעט. בתעופה יותר משקי כנף ומהירים יותר וגלישות קצרות יותר, והעוף נשאר בדרך כלל נמוך יותר מעל המים. מלמעלה הוא חום-אפרפר עמום, לא שחור. שתי הצורות נבדלות במבנה ובעיקר בחלק התחתון. העופות הבלאריים כבדים וחומים יותר: הבטן, החזה והצדדים לבנים-מלוכלכים עד חומים עמומים, עם גוון חום משתנה לרוחב צדי החזה והצדדים, כנף תחתונה לבנה-אפרפרה עם שוליים כהים רחבים ומטושטשים המקיפים את הכנף ללא הפסק, פס בית שחי כהה בבירור ומכסות תת-זנב חומות. הגבול בין הכיפה הכהה לגרון הבהיר מעורפל ומרוח, ופרטים כהים עשויים להיראות חומים כמעט כולם. העופות המזרחיים דקים יותר ובעלי ניגוד חזק יותר: לבנים ונקיים יותר מלמטה, עם שולי כנף כהים צרים ומוגדרים יותר, נוצות בית שחי בהירות יותר, מכסות תת-זנב לבנות בדרך כלל וגבול כיפה-גרון מסומן יותר. הסימנים חופפים בכל תחום התפוצה – יש עופות בלאריים בהירים ועופות מזרחיים מלוכלכים – ובים, מול האור וממרחק, את רוב הפרטים אי אפשר לשייך לצורה כלל.

מינים דומים

היסעור האטלנטי הוא המין שאפשר לבלבל בו, וההבדל נמצא בחלק התחתון: היסעור האטלנטי לבן ונקי מלמטה עם גבול חד העובר גבוה מתחת לעין, נוצות בית שחי לבנות ומכסות תת-זנב לבנות, הוא דק יותר עם כנפיים ישרות יותר וגולש ארוך וחלק יותר. העופות הבלאריים מלוכלכים, עם נוצות בית שחי כהות, מכסות תת-זנב חומות וגבול כיפה-גרון מטושטש, ונראים חסונים יותר. העופות המזרחיים נמצאים בין השניים והם הבעיה האמיתית מול היסעור האטלנטי: יש לחפש את שולי הכנף התחתונה הכהים, הרחבים והמטושטשים יותר, את הגוון החם יותר בצדי החזה ובצדדים, ואת התעופה האיטית והכבדה יותר. להבחנה בין שתי הצורות יש לשקול את מסת המבנה, פס בית השחי ומידת הלכלוך בצדדים ובמכסות התת-זנב, כשהמיקום הוא הרמז החזק ביותר: עופות באוקיינוס האטלנטי ובים הצפוני הם בלאריים, עופות בים האגאי ובים האדריאטי מזרחיים. היסעור הכהה גדול יותר וכהה כולו מלמטה, עם משטח כסוף בכנף התחתונה. יסעור קורי גדול בהרבה, עם מקור צהוב ותעופה קלה ודואה.

בית גידול

מקנן בסדקים, במערות ובמחילות בצוקי חוף ובאיונים לא מיושבים – באיים הבלאריים לעתים קרובות ממש מעל קו הגלים, במזרח בצוקי הגיר של מלטה, איי הים האגאי וחוף הים האדריאטי. ניזון מעל המדף היבשתי הרדוד, צולל אחר סרדינים, אנשובי ושיירי דיג, ונח בלהקות צפופות על המים. מחוץ לעונת הקינון הצורה הבלארית נמצאת על המדף האטלנטי, במפרץ ביסקאיה ועד הים האירי והחלק הדרומי של הים הצפוני; הצורה המזרחית נשארת בים התיכון ועוברת דרך הבוספורוס אל הים השחור במספרים גדולים.

תפוצה ונדידה

הצורה הבלארית מקננת רק באיים הבלאריים, באוכלוסייה בסדר גודל של כמה אלפי זוגות. ממאי ואילך עוברים רוב העופות צפונה דרך מצר גיברלטר ומתרכזים מול מערב חצי האי האיברי ובמפרץ ביסקאיה מיוני עד ספטמבר, עם מעבר חזרה בסוף הסתיו. זהו העוף הנראה בים הצפוני ומכפי היבשה של דרום-מערב האיים הבריטיים: לאורך החוף הדרומי של הים הצפוני מבקר נדיר אך כמעט שנתי, בדרך כלל באוגוסט ובספטמבר ברוחות דרום-מערביות עד מערביות. הצורה המזרחית מקננת מפרובאנס והים הטירני עד הים האדריאטי, מלטה, הים האגאי ואנטוליה, בסדר גודל של עשרות אלפי זוגות, ונשארת כמעט לגמרי בים התיכון; מחוץ לעונת הקינון מתאספים מספרים גדולים בצפון הים האגאי, בים מרמרה ובים השחור. בחצי האי האיברי הצורה המזרחית נצפית לעתים רחוקות מאוד. מעבר לשני אזורים אלה המין נודד תועה בים, והוא נעדר מהפנים היבשתי.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

לצורה הבלארית מצר גיברלטר הוא האתר הקלאסי: מטריפה או מפונטה קרנרו, רוחות מערביות במאי וביוני נושאות מאות עד אלפים אל האוקיינוס האטלנטי, עם החזרה באוקטובר ובנובמבר. מול גליסיה, אסטקה דה בארס באוגוסט ובספטמבר כמעט ודאי, ולאורך החוף הקטלוני העופות עוברים קרוב לחוף באביב; במים הבלאריים עצמם יש לצפות מהמעבורות בין ברצלונה, איביסה ומיורקה, או בדמדומים מכפי היבשה של פורמנטרה, כשהעופות מתאספים לפני הכניסה למושבה. בצפון-מערב אירופה יש לצפות בזמן סערה דרום-מערבית בקיץ או בתחילת הסתיו, מפורתגוורה, קייפ קליר, וסטקפלה או הברואוורסדאם; יש להקפיד ולשפוט את העוף לפי נוצות בית השחי, מכסות התת-זנב וסגנון התעופה, משום שרוב הדיווחים מתבררים בבדיקה כיסעורים אטלנטיים. את הצורה המזרחית רואים בצורה הטובה ביותר מהמעבורות ומחופי הבוספורוס, שם עוברים טורים ארוכים בבקרים שקטים, וכן סביב מלטה ובמעבורות של איי הים האגאי.

מצב שימור

פגיע ברמה העולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: פגיע) כאשר שתי הצורות מוערכות יחד, כפי שנעשה כיום. ברשימות שעדיין מונות את היסעור הבלארי כמין נפרד (Puffinus mauretanicus), הוא מוערך בנפרד כנמצא בסכנת הכחדה חמורה (CR) – הקטגוריה האחרונה לפני הכחדה בטבע, ולכן אחד מעופות הים המאוימים ביותר באירופה. מודלים המבוססים על שרידות הבוגרים חוזים ירידה של יותר משמונים אחוז במשך שלושה דורות. הגורמים הם לכידה אגבית בדיג בחכות ארוכות וברשתות עמידה, טריפה בידי חתולים, חולדות ודלקים שהובאו למושבות, הפרעה ובנייה בצוקי החוף, וקריסת אספקת שיירי הדיג בים התיכון. הצורה המזרחית מצויה יותר אך נתקלת באותם לחצים ומוערכת כפגיעה במקום שבו היא מטופלת בנפרד, כשחולדות ולכידה אגבית הן הבעיות העיקריות. איחוד השתיים תחת שם מין אחד אינו משנה דבר מנתונים אלה: עבודת השימור מאורגנת צורה אחר צורה ומושבה אחר מושבה.

שם מדעי

Puffinus yelkouan | (Acerbi, 1827)

Acerbi תיאר את המין ב־1827 בשם Procellaria yelkouan; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Puffinus הוגדר ב־1760 על ידי Brisson. Puffinus מהאנגלית puffin וגרסאותיה, השם לגוזל היסעור המשומר, ששימש בעבר כמאכל. yelkouan הוא השם הטורקי של יסעור זה, בקירוב 'רודף הרוח'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־הבוספורוס, טורקיה.