חנקן אדום-ראש (Lanius senator) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

קול

השיר הוא פטפוט מסולסל, ארוך ומתמשך, עם חיקויים רבים של ציפורים אחרות, רך ונשמע היטב רק מקרוב. הקריאה הרגילה היא kshek קשה ומעט אנפפי; בהפרעה הציפור מוסיפה gerr-gerr מקרקש המזכיר עקעק. זוג מסגיר את עצמו לעתים קרובות בקרקוש זה לפני שמוצאים אותו.

האזנה: שירהXC1161107

הקלטה: João Ferreira Tomás — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

ארוך כמו חנקן אדום-גב אך מוצק וקצר-זנב יותר. לבוגר כיפה ועורף ערמוניים, מצח שחור הנמשך לאחור למסכה שחורה רחבה, גרון וחלק תחתון לבנים, גב עליון שחור עם כתם כתף לבן גדול וכתם לבן בבסיס האברות הראשוניות. השת הלבן הוא סימן טוב, הבולט במיוחד כשהציפור מתרחקת בתעופה. הנקבה עמומה יותר, חומה-שחורה במקום שבו הזכר שחור, עם מצח בהיר יותר ולעתים פסי רוחב דקים בצדדים. לצעירים אין ערמוני בראש, והם אפורים-חומים עם קשקשים צפופים על הראש, הגב והחלק התחתון, אך כבר מראים כתם כתף בהיר ושת בהיר. המקור קצר, כבד ומעוקל בקצהו.

מינים דומים

נקבות ובעיקר צעירים מזכירים את החנקן האדום-גב. חפשו את השת הבהיר, כתם הכתף הבהיר והזנב הקצר יותר; צעיר חנקן אדום-גב חום חם יותר, עם גב רציף ללא כתף בהירה, וזנב חלוד. החנקן הגדול גדול בהרבה, אפור-אפר מלמעלה וארוך-זנב יותר, ובצפון הוא מופיע דווקא בחורף. החנקן הנובי קטן ודק יותר, עם מצח לבן מעל המסכה השחורה במקום כיפה ערמונית, וצדדים כתומים-חומציים. בדרום אירופה חנקן עם כיפה ערמונית וכתף לבנה הוא כמעט תמיד מין זה.

בית גידול

שטח חם וחצי-פתוח עם עצים מפוזרים וקרקע חשופה או מרועה נמוך: דהסה ושטחי מרעה מיוערים אחרים עם אלונים ותיקים, מטעי זיתים וכרמים, גריגה ושיחייה פתוחה עם עצים בודדים, ושטחי עשב יבשים עם שיחים מפוזרים. הקבוע הוא השילוב של עמדות תצפית חופשיות בגובה העין וקרקע פתוחה עם חרקים גדולים. לכיוון צפון התחום המין תלוי במטעי עצים גבוהים מסורתיים סביב כפרים.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקנן סביב הים התיכון מחצי האי האיברי דרך פרובנס ולנגדוק, חצי האי האיטלקי והבלקן ועד אנטוליה והמזרח התיכון, ובצפון-מערב אפריקה. החלק הגדול ביותר בהרבה של האוכלוסייה המקננת האירופית נמצא בחצי האי האיברי. כל הציפורים חורפות בסאהל ובסוואנות של אפריקה הטרופית. בצפון-מערב אירופה הוא מבקר לא שכיח, הנרשם ברוב השנים עם שיא אביב ברור, ופיזור קטן יותר של ציפורים בסוף הקיץ, רבות מהן צעירות.

קינון (קיץ)
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

בחצי האי האיברי מאמצע אפריל עד יוני. סרקו את שולי הדהסה וחפשו על תילי גדר, ענפים יבשים וצמרות אלונים בודדים; הציפור יושבת נמוך וחשופה ועוברת מעמוד לעמוד בטיסות קצרות ונמוכות. בזמן התעופה השת הלבן נראה היטב. מטעי זיתים מסורתיים ושולי כרמים מטופחים מחזיקים לעתים קרובות זוג בכל כמה מאות מטרים של משוכה. צפונה יותר, חפשו במאי באיי הוואדן, לאורך החוף ובכפים מכוסי שיחים.

מצב שימור

קרוב לסיכון ברמה העולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: קרוב לסיכון). המין נסוג ברוב אירופה: לאורך השוליים הצפוניים של תפוצתו ובחצי האי האיטלקי התחום הצטמצם בחדות בתוך עשורים ספורים, ואפילו בחצי האי האיברי, מעוזו, המספרים יורדים במידה מתונה. מאחורי הירידה עומדים אובדן החרקים הגדולים, הסבת שטחי מרעה מיוערים אקסטנסיביים ומטעי עצים גבוהים למטעים אינטנסיביים, והסרת מרכיבי נוף קטנים. ממשק השומר על עצים בודדים ותיקים, שוליים דלי חומרי הזנה ורעייה קלה משפיע כאן ישירות.

שם מדעי

Lanius senator | Linnaeus, 1758

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. באותו חיבור הוא הגדיר גם את הסוג Lanius. Lanius בלטינית 'קצב', על שם הרגל החנקנים לשפד טרף על קוצים ועל תיל דוקרני. senator בלטינית 'סנטור'; השם מוסבר בדרך כלל כרמז לכיפה הערמונית, שהושוותה לארגמן של הסנטורים הרומיים. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־הריין.