גיבתונית לבנת-כיפהגִּיבְתּוֹנִית לְבֶנֶת-כִּיפָּה | Zonotrichia leucophrys

קול

השיר נפתח בשריקה צלולה ודקה אחת או שתיים ואז עובר לסדרת סלסולים זמזומיים וצרודים, ולכן הוא נשמע פחות צלול משל הגיבתונית לבנת-הגרון. הקריאות הן pink או tzink חד וגבוה ו-seee דק. נודדת כאן שותקת בדרך כלל, אף שהציפור מפייר איל במאי 1977 אכן שרה; בפועל אין לסמוך על כך ויש לעבוד לפי מה שנראה.

זיהוי

דקה, ארוכת זנב ועם כיפה גבוהה המורמת לעתים קרובות לשיא, מה שמקנה לראש פרופיל מחודד. לבוגרת כיפה מפוספסת בשחור-לבן נקי: פס מרכזי לבן ורחב, רצועה שחורה מכל צד שלו, פס גבה לבן מתחתיה ושוב קו שחור דרך העין. הפנים, הגרון והחזה אפורים-פנינה אחידים, ללא סינר לבן תחום וללא צהוב ברסן. המקור ורוד עד כתום-צהוב ובולט ממרחק. הגב מפוספס בחום-חלוד עם שני פסי כנף לבנים צרים; הזנב ארוך וכהה כולו. לציפורים בחורף הראשון אותו דגם כיפה אך בחום-אדמדם ובחום-בהיר במקום שחור ולבן, ואלה הציפורים המטעות.

מינים דומים

הגיבתונית לבנת-הגרון היא המקום שבו הזיהוי משתבש, בייחוד אצל צעירות. שלושה סימנים מכריעים. ראשית הרסן: ללבנת-הגרון יש שם כתם צהוב, ללבנת-הכיפה אין דבר. שנית הגרון: אצל לבנת-הגרון לבן נקי ותחום בחדות מול החזה האפור, כאן לכל היותר בהיר במעט ומשתלב. שלישית המקור: ורוד או כתום כאן, אפור-קרן כהה אצל לבנת-הגרון. הצורה מוסיפה: לבנת-הכיפה עומדת גבוה יותר על רגליה, זקופה יותר ומגביהה את הכיפה לשיא. הגיבתונית הרוננת מפוספסת בצפיפות מלמטה ומראה כתם חזה. וכמו אצל כל הגיבתוניות האמריקניות: אין לבן בנוצות הזנב החיצוניות, מה ששולל כל Emberiza.

בית גידול

כאן היא ציפור של גינות, גדרות חיות ושולי דרכים סמוך לחוף: התצפיות בפייר איל, ביורקשייר, ליד ליברפול ובנורפוק היו בגדר חיה של גינה, בחלקת ירקות של משק קטן, ברציף נמל ובשולי שביל מכוסי שיחים מאחורי סוללות החוף. היא מחפשת מזון על הקרקע בשטח פתוח, וכשהיא מוטרדת חומקת כמה מטרים לתוך הגדר החיה לפני שהיא יוצאת שוב. באזור מוצאה היא אותו סוג ציפור: שולי סבך, שטחי כריתה, שולי דרכים, חניונים וגינות, תמיד עם קרקע חשופה לצדם.

תפוצה ונדידה

באזור מוצאה מהגיבתוניות המצויות ביותר בצפון אמריקה, מאלסקה וקנדה הארקטית ועד הרי המערב, ונודדת דרומה לדרום ארצות הברית ולמקסיקו. בתחום המפה היא חריגה. בצפון-מערב אירופה יש רק תצפיות בודדות, ביניהן שתיים במאי 1977, בפייר איל ובהורנסי מיר שביורקשייר; אחת באוקטובר 1995 ברציפי סיפורת' ליד ליברפול; ובוגרת בקליי שבצפון נורפוק בינואר 2008. במקומות אחרים באזור יש רק הופעות פזורות.

איך ומתי לחפש

באופן מציאותי אין מוצאים ציפור זו בחיפוש אחריה, אלא בבחינה יסודית של כל מה שנמצא בגינה או לאורך השביל. כל גיבתונית לא מוכרת עם כיפה מפוספסת מעלה שתי שאלות: האם יש צהוב ברסן, והאם הגרון תחום בחדות? שתי תשובות שליליות, ועוד מקור ורוד – וזה המין. אז צלמו ראש, מקור, רגליים וזנב, דווחו מיד, וציינו אם הציפור נמצאת ליד נמל או רציף – הדבר חשוב להערכה.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), ומצויה מאוד בצפון אמריקה, אף שבחלקים מהמערב המספרים יורדים. לגבי אירופה השאלה תמיד זהה: האם הציפור הגיעה בכוחות עצמה? אצל הציפור מרציף סיפורת' ב-1995 נשקל במפורש מעבר באונייה, ובכל תצפית בנמל זו נותרת אפשרות ממשית. בריחה מכלוב כמעט אינה רלוונטית, משום שהמין אינו מוחזק כציפור כלוב.

שם מדעי

Zonotrichia leucophrys | (Forster, 1772)

Forster תיאר את המין ב־1772 בשם Emberiza leucophrys; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Zonotrichia הוגדר ב־1832 על ידי Swainson. Zonotrichia הוא שם יווני, מ-zōnē 'רצועה' ו-thrix 'שיער'. leucophrys ביוונית, מ-leukos 'לבן' ו-ophrus 'גבה', על שם הפס הלבן מעל העין. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־נהר סוורן, מפרץ הדסון.