גיבתונית לבנת-גרוןגִּיבְתּוֹנִית לִבְנַת-גָּרוֹן | Zonotrichia albicollis

קול

השיר הוא סדרת שריקות דקות וצלולות בגובה צליל אחד, השתיים הראשונות נמשכות והשאר נמסרות בשלישיות; בצפון אמריקה הוא נרשם כ-oh sweet Canada Canada Canada. נודדת המשתקעת כאן באביב שרה בנכונות, וכך נמצאה ציפור יותר מפעם אחת. הקריאה היא tink מתכתי חד, נמוך מעט מה-pink של הפרוש המצוי, ובתעופה tseet דק ונמשך.

זיהוי

גיבתונית גדולה וארוכת זנב עם חזה אפור לא מפוספס וגב מפוספס בחלוד, הנושא שני פסי כנף לבנים צרים. הראש מכריע: פס מרכזי בהיר ורחב לאורך הכיפה, רצועה שחורה מכל צד שלו, פס גבה בהיר מתחתיה וקו שחור דרך העין. לפני העין, על הרסן, נמצא כתם צהוב קטן אך בולט. הגרון לבן נקי ותחום בחדות מול החזה האפור, כמו סינר קשור. המקור אפור-קרן כהה. המין מופיע בשתי צורות, עם פסי ראש לבנים או חומים-בהירים; שתיהן מצויות בשני המינים, והצורה החומה נחשבת כאן לעתים קרובות לצעירה. ציפורים בחורף הראשון עמומות יותר אך שומרות על הרסן הצהוב ועל הגרון התחום.

מינים דומים

הגיבתונית לבנת-הכיפה היא המין שיש לשלול, ושלושה סימנים ודאיים עושים זאת. אחד: כתם הרסן הצהוב, שחסר לחלוטין אצל לבנת-הכיפה. שניים: הגרון הלבן, התחום בחדות כאן, ואצל לבנת-הכיפה אינו יותר משטח בהיר מעט במעורפל המשתלב באפור. שלושה: המקור, אפור-קרן כהה כאן, ורוד עד כתום אצל לבנת-הכיפה. לגיבתוניות לבנות-כיפה צעירות גם רצועות כיפה חומות-אדמדמות ולא שחורות. הגיבתונית הרוננת מפוספסת בצפיפות בכל החלק התחתון ומראה כתם חזה מרכזי כהה. לצופה אירופי יש כלל נוסף המבדיל את כל הגיבתוניות האמריקניות מהגיבתונים האירופיים: הזנב כהה כולו. נוצות זנב חיצוניות לבנות מעידות על Emberiza.

בית גידול

כאן היא ציפור של גינות וחצרות משק: היא מדדה מתחת למתקן האכלה, בגדר חיה, ליד ערימת קומפוסט או בפינת שיחים מוזנחת, וצוללת לשיח הצפוף ביותר כשהיא מוטרדת. באיי החוף פירוש הדבר חלקות ירקות, גושי סמבוק ואשל, כתמי סרפד והצד המוגן של חומה. השילוב תמיד זהה: קרקע חשופה או שכבת רקבובית דקה לחיטוט, עם כיסוי צפוף במרחק מטר.

תפוצה ונדידה

באזור מוצאה היא מקננת ביערות ובשולי יערות של צפון ושל צפון-מזרח צפון אמריקה וחורפת דרומה יותר באותה יבשת. בתחום המפה היא נודדת תועה, אך בבירור המדווחת ביותר מבין ארבע הגיבתוניות האמריקניות במדריך זה. התצפיות פזורות על פני איסלנד, האיים הבריטיים, החוף המערבי של היבשת והאיים האזוריים. בחצי האי האיברי אין לצפות לה: התצפיות האירופיות מרוכזות הרבה יותר צפונה ובאיים האטלנטיים. גם הפיזור לאורך השנה שונה: בעוד שרוב ציפורי השיר האמריקניות מגיעות באוקטובר, כשלוש מכל ארבע גיבתוניות לבנות-גרון נמצאות באפריל, במאי וביוני.

איך ומתי לחפש

נודדות ממין זה נמצאות בעיקר בגינות. באפריל ובמאי יש לבחון היטב כל ציפור לא מוכרת מתחת למתקן האכלה או בגדר חיה, ולבדוק מיד את הרסן: צהוב – וזה המין. צלמו ראש, מקור ורגליים, ובאותה הזדמנות חפשו שחיקה בזנב ובקצות הכנפיים או טבעת, כי ועדת הנדירים תרצה לדעת כיצד הגיעה הציפור לכאן. דווחו לפני שהציפור נעלמת מהעין; ציפורים אלה נשארות לעתים קרובות ימים באותו מקום.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), ועם אוכלוסייה של עשרות מיליונים, אחת הציפורים הנפוצות ביותר ביער הצפון-אמריקני, אף שנמדדה ירידה איטית. באירופה השאלה אינה הגנה אלא מוצא. הדפוס האביבי מרמז שרבות מציפורים אלה חצו את האוקיינוס בסתיו הקודם וחרפו בצד זה, וציפורים נרשמו על סיפון אוניות ועל אסדות נפט בים הצפוני. בריחה משבי כמעט אינה רלוונטית למין זה: גיבתוניות אמריקניות אינן נסחרות כציפורי כלוב.

שם מדעי

Zonotrichia albicollis | (Gmelin, 1789)

Gmelin תיאר את המין ב־1789 בשם Fringilla albicollis; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Zonotrichia הוגדר ב־1832 על ידי Swainson. Zonotrichia הוא שם יווני, מ-zōnē 'רצועה' ו-thrix 'שיער'. albicollis בלטינית, מ-albus 'לבן' ו--collis '-צוואר' (מ-collum 'צוואר'), על שם הגרון הלבן התחום בחדות. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־פנסילבניה.