גיבתונית רוננתגִּיבְתּוֹנִית רוֹנֶנֶת | Melospiza melodia

קול

השיר בנוי משלושה או ארבעה צלילי פתיחה צלולים ואחידים, ואחריהם סלסול מרעיד וקישוט לא סדיר, תמיד באותו מבנה: cheet-cheet-cheet, tirrrr-chidderdit. נודדת תועה הנשארת עד מאי שרה בקלות, ונודדות תועות קודמות נמצאו כך יותר מפעם אחת. הקריאה היא chep נמוך, קשה ואנפופי, ובתעופה tseee דק וגבוה.

זיהוי

גיבתונית בינונית עם זנב ארוך ומעוגל, המונף מעלה ומטה בבירור בתעופה הנמוכה והכבדה. החלק התחתון לבן-שמנתי ומפוספס בכבדות בחום-שחור לרוחב החזה והצדדים; על החזה מתכנסים הפסים לכתם מרכזי כהה אחד, וזה הסימן שעליו נשען הזיהוי. הראש אפור עם פס גבה אפור רחב, פסי כיפה צדדיים חומים ופס שפם כהה וכבד עם פס בהיר מעליו. החלק העליון חום-חלודי חם ומפוספס בשחור, בלי פסי כנף בולטים. המקור קצר, חרוטי ואפרפר. הזוויגים דומים; צעירים מפוספסים בעדינות רבה יותר ועשויים להיות חסרי כתם החזה.

מינים דומים

זהו עוף שיש לזהות לפי שלושה סימנים מוצקים ולא לפי גוני חום. אחד: כתם החזה הכהה שבו מתכנסים הפסים. שניים: הזנב – ארוך, מעוגל וכהה לכל אורכו, בלי שמץ לבן בנוצות החיצוניות, דבר השולל כל Emberiza וכל פפיון, שכן לכולם נוצות זנב חיצוניות בהירות. שלושה: פס השפם הכהה והכבד עם פס בהיר מתחתיו. נקבה או פרט חורף של גיבתון הסוף הם המחשבה הראשונה באירופה, אך לו יש לבן בזנב, פסי חזה דקים יותר בלי כתם מרכזי וזנב קצר ומחורץ יותר. לפפיונים יש גם מקור דק ומחודד במקום מקור חרוטי. גיבתון העפרוני גדול יותר, אחיד יותר ובלי דגם ראש.

בית גידול

כאן זהו עוף של שוליים לחים וסבוכים: שולי תעלות, סבך ביצתי, כתמי סרפד ואירוס, ערוגות ירק מוזנחות ושולי סוללה מאחורי גינה. היא ניזונה נמוך על הקרקע בחסות צמחייה, יוצאת לרגע לשטח פתוח ונעלמת שוב. לכן אין זה העוף הנראה יושב בראש שיח – מלבד בשעת השירה, כשהיא בוחרת במכוון נקודת תצפית. בתחום הקינון אותו דבר בדיוק: סבכים רטובים, קווי חוף, גנים ושולי דרכים, תמיד ליד מים או לחות.

תפוצה ונדידה

מקננת כמעט בכל צפון אמריקה, מאלסקה וקנדה עד מקסיקו, בעשרות צורות השונות זו מזו במידה רבה, ורק הצפוניות שבהן נודדות. בתחום המפה היא נדירה ממש. תצפית סתיו נדירה הייתה פרט מ-15 עד 17 באוקטובר 1994 בסיפורת', במזחי ליברפול.

איך ומתי לחפש

לחיפוש יש לעבוד בתחנה באי צפוני במחצית הראשונה של מאי – פייר איל, האיים הצפוניים, ההברידים החיצוניים – ולבחון היטב כל עוף חום ומפוספס המוברח מתעלה או מכתם אירוס כשהוא מניף את זנבו. יש לתת לו לנחות ואז למצוא את כתם החזה. תמיד יש לצלם את הזנב הפרוש: היעדר הלבן הוא מה שהוועדה תרצה לראות בתמונה, וזה גם מה שסוגר את הזיהוי בשטח.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש) ואחת מציפורי השיר המצויות ביותר בצפון אמריקה. באירופה השאלה היא המוצא ולא ההגנה, והגיבתונית הרוננת היא המקרה המובהק ביותר בין הגיבתוניות האמריקניות: מין שכמעט אינו מופיע כאן בסתיו אך מופיע בסוף האביב קשה להסביר כעוף שזה עתה חצה את האוקיינוס בסערה. ההסברים המוצעים הם חריפה בצד זה של האוקיינוס לאחר חצייה בשנה הקודמת, ונסיעה בחלק מהדרך על ספינה – תצפית הסתיו מ-1994 הייתה במתחם מזחים. המין אינו מוחזק כעוף כלוב.

שם מדעי

Melospiza melodia | (Wilson, 1810)

Wilson תיאר את המין ב־1810 בשם Fringilla melodia; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Melospiza הוגדר ב־1858 על ידי Baird. Melospiza ביוונית, מ-melos 'שיר' ו-spiza 'פרוש'. melodia בלטינית, שאולה מהיוונית melōidia 'שירה', על שם השיר העשיר בצלילים. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־פילדלפיה, פנסילבניה.