ארטינגה אדומת-מסכהאָרָטִינְגָּה אֲדוּמַּת-מַסֵּכָה | Psittacara erythrogenys

קול

kreeh-kreeh או krrah קשה וחורק, צרוד ומקוטע, בדרך כלל בסדרות של שלושה עד שישה צלילים וכמעט תמיד בתעופה. הוא עמוק וגס יותר מהצריחה החדה של הדררה, ונשמע יותר כקריעת נייר מאשר כשריקה. להקה הממריאה מפיקה מקהלה בלתי סדירה ורועשת מאוד, שבה אין שתי ציפורים המתחילות יחד. בזמן אכילה בצמרת הציפורים שקטות, מלבד מלמול נובח ורך.

זיהוי

תוכי ירוק בינוני ומוצק עם זנב ארוך המתחדד בחדות ומקור כבד בצבע קרן לבנבן. ראש ירוק-עשב הנושא מסכה אדומה-עמוקה נרחבת: המצח, האזור שבין העין למקור, סביב העין והלחיים עד מאחורי העין, ולעתים קרובות היא נמשכת אל הסנטר והגרון, עם נוצות אדומות מפוזרות על צדי הצוואר. טבעת עור חשופה רחבה בצבע לבן-שמנת מקיפה את העין; הקשתית צהובה-כתומה. כתם אדום תחום בחדות נמצא בכיפוף הכנף. כשציפור ממריאה, מכסות הכנף התחתונות הקטנות נראות אדומות על רקע החצי האחורי הצהוב-ירקרק של הכנף התחתונה — הסימן החזק ביותר של המין. לצעירים ראש ירוק לחלוטין, קשתית כהה וכמעט ללא אדום על הכנף; האדום מופיע בגיל ארבעה חודשים בערך וממשיך להתרחב במשך שנים.

מינים דומים

תוכי המצנפת הוא הקושי העיקרי: גדול באותה מידה או מעט גדול וכבד יותר, גם הוא ירוק עם אדום על הראש, ובחצי האי האיברי באותם פארקים. אצלו האדום מוגבל לפס רחב לרוחב המצח, ומאחוריו פזורות נוצות אדומות על הכיפה, הלחי והצוואר במקום מסכה סגורה; כיפוף הכנף ירוק והכנף התחתונה חסרה אדום לגמרי. הדררה דקה בהרבה, עם זנב ארוך ודק עוד יותר, מקור אדום וללא אדום כלל על הראש. יש להכיר בגבולות הזיהוי בשטח: לצעירים עדיין אין אדום, לבוגרים מבוגרים יש יותר ממנו משמתואר בספרים, ובמושבות האיבריות יש פרטי ביניים המראים מאפיינים של שני המינים. לכן חלק מהתצפיות אינן מזוהות מעבר לרמת הסוג.

בית גידול

בחצי האי האיברי קשורה לחלוטין לעיר ולשוליה: פארקים עם עצים ישנים ועבים, שדרות עם דקלים, גני שכונות וילות ושורות העצים לאורך אפיקי נחלים יבשים העוברים דרך העיר. מקננת בחללים — חורים מכורסמים בגזעי דקלים, סדקים מתחת לשולי הגגות ובקירות ישנים. ניזונה מניצנים, פריחה, זרעים ובעיקר פירות: תאנים, תמרי דקלי נוי, ובשטחים החקלאיים ובגני הירק סביב העיר גם הדרים ושקדים. לנה בקבוצה בקבוצת עצים קבועה, אותה קבוצה שנה אחר שנה.

תפוצה ונדידה

באירופה מבוססת רק בחצי האי האיברי, עם הגרעין היציב בוולנסיה וקבוצות קטנות יותר בברצלונה, במדריד ובכמה מקומות לאורך חוף הים התיכון. הסך הכולל הוא עשרות, לכל היותר כמה מאות ציפורים; אין ספירה שיטתית, ומאחר שחלק מהתצפיות אינן ניתנות לזיהוי ודאי, המספרים משתנים ממקור למקור. במקומות אחרים באירופה מדובר בפרטים בודדים שברחו, ללא קינון. מחוץ לאירופה יש אוכלוסיות פראיות מבוססות בקליפורניה — הלהקה של טלגרף היל בסן פרנסיסקו היא המוכרת ביותר — ובהוואי ובפלורידה. תחום התפוצה הטבעי כולל את שפלת החוף היבשה של אזור טומבס בצפון-מערב דרום אמריקה, עד גובה של כ-1,500 מטר.

• יציב
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

בוולנסיה, סרקו את העצים באפיק הטוריה המנוקז ואת הגנים סביב העיר העתיקה בשעה האחרונה לפני השקיעה. הציפורים נשמעות לפני שהן נראות: להקה צורחת בקול רם וחוצה גבוה ומהר בקו ישר אל מקום הלינה. המתינו עד שציפור נוחתת ומתחילה לאכול, כי רק אז אפשר לראות את הראש בשקט. שימו לב במיוחד לרגע ההמראה — רק אז נראה האדום על הצד התחתון של הכנף, וזהו הסימן הוודאי היחיד שהשטח מספק.

מצב שימור

האוכלוסייה פוחתת בתחום התפוצה הטבעי: מאז 1994 המין מוגדר כקרוב לסיכון ברמה העולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: קרוב לסיכון), עם תחום תפוצה קטן ומקוטע באזור טומבס, אוכלוסייה מצטמצמת בסדר גודל של עשרת אלפים ציפורים, ולכידה לסחר בציפורי כלוב כגורם העיקרי, לצד כריתת עצים ובירוא. באירופה זהו מין מוכנס שמקורו בציפורי כלוב שברחו או שוחררו; מאחר שהיבוא והסחר מוגבלים כיום בקפדנות, אספקת ציפורים חדשות כמעט פסקה, והקבוצות האיבריות מתקיימות בכוחות עצמן. השפעותיו באירופה כמעט לא נחקרו. כמקנן בחללים המין עשוי בעיקרון להתחרות בציפורים מקומיות הזקוקות לאותם חורים, אך המספרים קטנים כל כך שלא הוכחה השפעה מדידה; הנזק לפירות נשאר מקומי ומוגבל.

שם מדעי

Psittacara erythrogenys | Lesson, 1844 (GBIF: Aratinga erythrogenys)

Lesson תיאר את המין ב־1844 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Psittacara הוגדר ב־1825 על ידי Vigors. Psittacara מצרף את היוונית psittakos 'תוכי', בלטינית psittacus, לשם הסוג Ara, הארות. erythrogenys ביוונית, מ-eruthros 'אדום' ו-genus 'לחי', על שם המסכה האדומה. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־גואיאקיל, אקוודור.