חוגלה אדמונית (Alectoris rufa) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

צליל קצבי ומתנשף כמו של קטר קיטור ישן: סדרה פותחת של צלילי chuk נפרדים ההופכת ל-chuk-chuk-chukara, בדרך כלל מאבן, מחומה או מעמוד גדר. כמו כן ti-ti-ti-ti מהיר ו-ko-ko-ko רך בין ציפורי להקה. קולנית במיוחד מפברואר עד מאי, בשעות הראשונות והאחרונות של היום.

האזנה: שירהXC917399

הקלטה: Thomas SIGNEAU — CC BY-SA 4.0 · xeno-canto

זיהוי

עוף ציד מוצק, אפור-חום, עם מקור אדום-אלמוג, טבעת עין אדומה ורגליים אדומות. הגרון והלחיים לבנים ותחומים בשחור, אך תיחום זה מתפרק כלפי מטה לשדה רחב של פסים וטיפות שחורים על הצוואר והחזה העליון. הכיפה ערמונית חמה, המצח אפרפר, ופס גבה לבן צר נמשך מעל המקור. הצדדים מפוספסים לרוחב ברחבות בלבן, בשחור ובערמוני. הבטן כתומה-חומצית. התעופה נמוכה ומהירה, ונראים צדי זנב חלודים.

מינים דומים

החוגלה האדמונית היא היחידה מבין הארבע שהתיחום השחור של גרונה אינו נשאר סגור: מתחת לסינר הלבן הוא מתפרק לשדה רחב של פסים וטיפות שחורים על הצוואר והחזה העליון, ופסי הצדדים נושאים ערמוני בולט נוסף על השחור והלבן. הכיפה ערמונית חמה. לחוגלה היוונית, היושבת גבוה יותר באותם מדרונות במערב האלפים ובאפנינים הליגוריים, סינר לבן טהור הנמשך רחוק יותר אל החזה העליון, קו שחור רציף וחד, שחור בבסיס המקור, כיפה ועורף אפורים-כחלחלים ופסי צד רחבים ומרווחים. לחוגלת הסלעים גרון שמנת, קו שחור סגור אך רחב ופרוע מעט יותר, כיפה אפורה-חומה עם גוון יינני, כתם אוזן חלוד בתוך פס העין השחור, ופסי צד צרים ורבים יותר הנראים שחורים-לבנים. לחוגלה הברברית אין קו שחור כלל, אלא צווארון ערמוני מנוקד לבן סביב פנים אפורות-כחלחלות; החוגלה האדמונית והחוגלה הברברית נפגשות במצר גיברלטר, ובעקבות שחרורים מצויות יחד גם בסרדיניה. בני הכלאיים הם הסוגיה המעשית בשטח. בעקבות שחרורים של ציפורים מגידול, חוגלות סלעים ובני כלאיים של חוגלת סלעים × חוגלה אדמונית מסתובבים בחופשיות בחצי האי האיברי ובחצי האי האיטלקי; ציפורים כאלה מראות גרון שמנתי יותר, שרשרת חזה שרק חציה מתפרקת לפסים וצדדים דלים בערמוני. בסיירה דה גוודרמה מצא מדגם גנטי פרט אחד ממאה עם החדרה גנטית בתוך הפארק, לעומת כמעט תשעה אחוזים באחוזות הציד שמסביב. באי בריטניה הגדולה שוחררו גם חוגלות סלעים ובני כלאיים בהיקף גדול עד שהדבר נאסר בתחילת שנות ה-90, וגנים של בני כלאיים לא נעלמו לגמרי ממכלאות הגידול; כל פרט שנורה שם ונראה נקי-גרון מדי ראוי לבדיקה שנייה לפני שהוא נרשם כחוגלה אדמונית.

בית גידול

שטחים חקלאיים פתוחים ויבשים: דגנים ושלף, שדות בור, כרמים, מטעי זיתים, dehesa (שטח מרעה מיוער בספרד עם אלונים ותיקים מעל עשבייה מרועה), וה-garrigue (בתה גירנית נמוכה ופתוחה העשירה בבני-שיח ריחניים) ושולי שיחים נמוכים ביניהם. היא זקוקה לקרקע חשופה לחיפוש מזון, לשוליים עשבוניים עשירים בזרעים ולמחסה במרחק צעדים ספורים. עד יותר מאלפיים מטרים בהרי חצי האי האיברי, שם מגיעות הציפורים לשדות רתמה.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

באופן טבעי בחצי האי האיברי, בדרום ובמרכז צרפת ובצפון-מערב איטליה. התאזרחה באנגליה ובוויילס, שם מקור הציפורים בשחרורים מסוף המאה ה-18 באחוזה בסאפוק, ושוחררה בין השאר באיים האזוריים, במדירה ובגראן קנריה. תפוצתה נוגעת בזו של החוגלה היוונית במערב האלפים ובאפנינים, ובזו של החוגלה הברברית סביב מצר גיברלטר ובסרדיניה.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

בחצי האי האיברי, נסעו לאט בדרכי העפר החקלאיות של לה מנצ'ה, אקסטרמדורה או עמק האברו בזריחה במרץ ובאפריל, ועצרו ליד כל ציפור קוראת; מאוחר יותר ביום הן ניזונות מתחת לזיתים ובשלף, ונראה רק גב רץ. אחוזות ציד המקיימות ספירות קריאה באביב הן לעתים קרובות הרמז הטוב ביותר למקומות שבהם נותרו חוגלות בר.

מצב שימור

קרובה לסיכון ברמה העולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: קרוב לסיכון), עם ירידה חדה בתחום התפוצה הטבעי. הגדלת שדות, אובדן שדות בור ושוליים עשבוניים, ירידת החרקים הדרושים לאפרוחים ולחץ ציד כבד פועלים כולם באותו כיוון, והשחרור השנתי של מיליוני ציפורים מגידול מוסיף גנים של חוגלת סלעים ומחלות לאוכלוסיית הבר. בסיירה דה גוודרמה נאסרו מאז 2013 שחרורים באזור החיץ כדי לשמור על טוהר האוכלוסייה בגובה הרב.

שם מדעי

Alectoris rufa | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Tetrao rufus; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Alectoris הוגדר ב־1829 על ידי Kaup. Alectoris ביוונית, מ-alektoris 'תרנגולת חצר', מ-alektōr 'תרנגול'. rufa היא בלטינית 'אדום', על שם המקור והרגליים האדומים. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־צפון איטליה.