ויראו אדום-עיןוִירֵאוֹ אָדוֹם-עַיִן | Vireo olivaceus

קול

באזורי הקינון זהו אחד הקולות הבולטים ביותר ביער: משפטים קצרים של שתיים עד חמש הברות עם הפסקה ביניהם, כמו שאלה ותשובה – cherr-weet … chu-wee … weet-wee? – לעתים עשרות אלפי פעמים ביום, ועדיין נשמע בחום הצהריים כשכל השאר כבר שותקים. כאן הוא אינו שר. לכל היותר נשמעת קריאה קצרה, אפית ומתלוננת, chway, שעשויה לגלות ציפור החבויה בתוך עוזרר.

זיהוי

ציפור מלאת גוף ואיטית יחסית, דמוית עלווית, באורך 12–13 cm, ירוקה-זיתית בגב, בכנפיים ובזנב ולבנה בגרון, בחזה ובבטן, עם גוון צהוב חלש בצדדים ובמכסות הזנב התחתונות. דגם הראש הוא סימן הזיהוי העיקרי: כיפה אפורה אחידה, מתחתיה פס גבה לבן רחב שתחום מלמעלה ומלמטה בקו שחור, ופס עין כהה. הקשתית אדומה כהה אצל בוגרים, אך ממרחק או בצל היא נראית פשוט כהה; פרטים בשנתם הראשונה – וכמעט כל הנודדים התועים כאן הם כאלה – עדיין בעלי קשתית חומה. המקור כבד ביחס לציפור שיר קטנה, אפור-כחלחל, עם וו קטן בקצהו; הרגליים חזקות ואפורות-כחלחלות. אין פסי כנף.

מינים דומים

במבט ראשון עלווית אפורה או סבכי אפור, ובדרך כלל כך הוא מתגלה. אולם העלווית האפורה קטנה ודקה יותר, עם מקור דק ומחודד, פס גבה מטושטש ללא שוליים שחורים ורגליים בהירות, והסבכי האפור חום-אפור אחיד עם פנים חסרות סימנים. השיחנית הצהובה נותנת רושם ירקרק בהיר, אך חסרות לה הכיפה האפורה ופס הגבה התחום משני צדדיו, ומקורה ארוך ורחב בבסיסו. השילוב של כיפה אפורה, פס גבה לבן חד-תחום, מקור כבד עם וו בקצה ואופן חיפוש המזון האיטי, התלוי והמקפץ אינו מתאים לאף מין אירופי.

בית גידול

בצפון אמריקה ציפור של יערות נשירים נרחבים עם חופה סגורה, המעדיפה עצים רחבי עלים כמו אדר ואלון, ומלבד זאת יער מעורב, פארקים ובתי קברות ישנים עם עצים גבוהים, והצמחייה הגבוהה לאורך נהרות. הוא מחפש מזון באיטיות ובשיטתיות גבוה בעלווה, אוסף זחלים מעלה לעלה והולך יותר משהוא עף; בסתיו הוא עובר לפירות יער ולפירות. הקן הוא ספל התלוי במזלג של ענף צדדי.

תפוצה ונדידה

מקנן מקולומביה הבריטית ומחגורת היער הבוריאלי דרך מזרח צפון אמריקה ודרומה, וחורף באזור האמזונס בדרום אמריקה. נדידת הסתיו מובילה חלק מהאוכלוסייה מעל החוף האטלנטי והלאה מעל מים פתוחים, ולכן שקע עמוק עם רוח מערבית חזקה מוריד ציפורים לחוף כאן. באיים הבריטיים יש יותר ממאה תצפיות, ברוב השנים לפחות אחת, מרוכזות באיי סילי, בקורנוול ובקורק ובקרי. בחצי האי האיברי ידועות תצפיות בודדות, בקטלוניה ובפינה האטלנטית הצפון-מערבית, תמיד בסתיו.

איך ומתי לחפש

בשבוע הראשון של אוקטובר, יומיים עד ארבעה ימים אחרי שקע אטלנטי עמוק, יש לסרוק את הצמחייה באיים החיצוניים: גינות מוזנחות, חורשות אדר, סבך סמבוק והערבות שמאחורי משתלה או מגדלור. הציפור נשארת לעתים קרובות זמן רב במקום אחד ומתגלה בתנועה איטית בין העלים ולא בקול. יש לבחון קודם את הראש: כיפה אפורה עם פס גבה לבן חד מספיקה, והקשתית האדומה נראית רק כשהציפור פונה אל האור.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש) ואחת מציפורי השיר המצויות ביותר ביערות הנשירים של צפון אמריקה, עם אוכלוסייה גדולה ויציבה למדי. אובדן יערות באזור החריפה והתנגשויות בבניינים מוארים בנדידת לילה הן הבעיות הידועות ביותר. מספר התצפיות באירופה אינו מעיד דבר על אוכלוסייה זו: הוא תלוי במזג האוויר מעל האוקיינוס האטלנטי, והציפורים המגיעות לחוף כאן מגיעות בכוחות עצמן.

שם מדעי

Vireo olivaceus | (Linnaeus, 1766)

Linnaeus תיאר את המין ב־1766 בשם Muscicapa olivacea; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Vireo הוגדר ב־1808 על ידי Vieillot. Vireo שימש סופרים לטיניים לציון ציפור קטנה, ירוקה ונודדת, ככל הנראה הזהבן המחלל, אם כי הוצע גם הירקון. olivaceus בלטינית 'ירוק-זית', מ-oliva 'זית', על שם החלק העליון הירקרק. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־היונגאס, בוליביה.