שעיר משורטטשָׂעִיר מְשׂוּרְטָט | Otus brucei

קול

הזכר משמיע whoop נמוך, חלול ודמוי קול יונה, בערך צליל אחד בשנייה, בסדירות של מטרונום. נספרו עד שישים וחמישה ואף תשעים צלילים בדקה – פי שניים עד שלושה מקצב השעיר המצוי, המשמיע צליל אחד כל שתיים או שלוש שניות בגוון גבוה ושורקני הרבה יותר. מכל השעירים באזור זה הנמוך ביותר בגובה הצליל. הוא מתחיל כמעט בלתי נשמע ומגביר את הסדרה בעוצמה ובגובה במשך כמה דקות. הנקבה עונה בצליל צרוד קצר. השירה מתחילה במרץ ומגיעה לשיאה באמצע אפריל; הציפורים החורפות בלבנט שותקות בדרך כלל.

זיהוי

ינשוף קטן עם ציציות אוזן קצרות, חסון ורחב-ראש מעט יותר מהשעיר המצוי, אך מכל מרחק ניתן לזיהוי לפי מה שחסר לו. הנוצות אפורות-חוליות בהירות ונראות אחידות, עם קווי גבעול שחורים ארוכים, דקים וישרים לחלוטין – ללא שיוש דק וללא הגלים הרוחביים המפרקים את הדגם של קרובו. דיסקת הפנים קרמית בהירה עם שוליים כהים צרים, העיניים צהובות והמקור אפור-קרני. סימן שימושי הנראה במשקפת: נוצות הרגל ממשיכות על בסיס האצבעות. אין צורה חלודית; כל הפרטים בצבע חול. בתעופה צר וישיר, בתנועה יציבה יותר ופחות מרפרפת.

מינים דומים

השעיר המצוי Otus scops הוא מקור הבלבול היחיד של ממש, ושלושה דברים מכריעים. ראשית הדגם: לשעיר המשורטט רק קווים ארוכים ונפרדים על רקע אחיד, ללא הפסים הרוחביים המעניקים לקרובו דגם דמוי קליפת עץ. שנית הרגל: אצל המשורטט הנוצות ממשיכות אל בסיס האצבעות, אצל המצוי הן נעצרות גבוה יותר והאצבעות חשופות. שלישית, והקל ביותר, העונה: בלבנט השעיר המצוי הוא מבקר קיץ, ואילו המשורטט נוכח בחורף, כך שינשוף קטן עם ציציות במטע תמרים בינואר אינו מצריך בדיקה נוספת. גם השירים מבדילים ביניהם מיד – ראו להלן. כוס החורבות Athene noctua באותו ואדי קצר ורחב יותר ושטוח-ראש, ללא ציציות, ויושב בשמש ביום.

בית גידול

שטח עצים פתוח למחצה באזורים יבשים, תמיד בקרבת מים: חורשות צפצפה, ערבה ואשל לאורך נחלים וואדיות, מטעי תמרים, מטעי פיסטוק ושקד, גינות כפר ועצים בחצרות משק. זקוק לחללים בעצים זקנים, בקירות או בסלע, וצד מענף נמוך חרקים גדולים, עכבישים, לטאות ולעתים עכבר. ליער סגור אין מקום בעולמו, והוא נמנע ממדבר נטול עצים.

תפוצה ונדידה

מאנטוליה והלבנט מזרחה על פני הרמה האיראנית ודרך מרכז אסיה עד צפון-מערב תת-היבשת ההודית. בתחום המכוסה כאן הוא ציפור של דרום הלבנט: מספרים קטנים חורפים בבקעת הירדן, בערבה ובסביבת ים המלח, ובשנים האחרונות קיננו כמה זוגות בודדים בבקע. מעט מעבר לשולי המפה המזרחיים, בבירג'יק שעל הפרת בדרום-מזרח אנטוליה, המין מקנן בגינות ובמטעי פיסטוק. מערבה יותר באזור המפה לא נרשם מעולם.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

בדצמבר או בינואר יש למצוא מטע תמרים או שורת צפצפות זקנות בבקעת הירדן או בערבה ולעמוד בשקט חצי שעה לאחר רדת החשכה. הקריאה נמוכה כל כך שתנועה או רוח מבליעות אותה, ולכן יש לבחור ערב שקט ומקום רחוק מהכביש. הציפורים החורפות שותקות בדרך כלל, ולכן יש לסרוק במשקפת את הגזעים ואת הענפים הצדדיים העבים: הינשוף יושב נמוך וצמוד לעץ. אין להשתמש בהשמעת קולות או בפנס חזק – אלומה אדומה קצרה וחלשה מספיקה.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש); תחום התפוצה עצום והמין מצוי מקומית ברמה האיראנית ובמרכז אסיה. בשוליים המערביים, באנטוליה ובלבנט, הוא נדיר ופגיע, כי שם הוא תלוי ברצועה צרה של עצים זקנים לאורך מים. האיומים העיקריים הם כריתת צפצפות ואשלים לאורך נחלים, שאיבת מים המייבשת את הרצועות האלה, קוטלי חרקים המסלקים את החרקים הגדולים שמהם הוא ניזון, ודריסה בכבישים שלאורך המטעים. באתרי הקינון המעטים הידועים, הפרעה על ידי צלמים ושימוש בהשמעת קולות הם בעיה ממשית.

שם מדעי

Otus brucei | (Hume, 1872)

Hume תיאר את המין ב־1872 בשם Ephialtes brucei; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Otus הוגדר ב־1769 על ידי Pennant. Otus בלטינית 'ינשוף בעל אוזניים', שאול מהיוונית ōtos, מ-ous 'אוזן'. brucei נקרא על שם הנרי ג'יימס ברוס (1835–1909), מיסיונר אמריקני בהודו, שאסף את העוף בעצמו והעבירו למתאר. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־רהורי, הודו.