סנונית מדברסְנוּנִית מִדְבָּר | Ptyonoprogne obsoleta

קול

עוף שקט שלעתים רחוקות שומעים אותו לפני שרואים אותו. השיר הוא צפצוף עמום וקצר של כמה שניות, המושמע בתעופה מול דופן הקן או משפת הגביע. מלבד זאת trrt יבש המזכיר את טסית הבתים, ו-twee דק וגבוה כצליל קשר בין שני עופות החולפים זה על פני זה. בקן מתנהלת שיחה מקרקשת רכה בין בני הזוג.

זיהוי

סנונית קטנה ובהירה, קטנה בכשישית מסנונית הסלעים ובנויה קל הרבה יותר, עם זנב קצר וישר. החלק העליון חום-חולי עד אפור עמום, בהיר דיו להיטמע ברקע של דופן גיר. הגרון והחזה העליון לבנים-אפרפרים בהירים, לכל היותר עם נקודות דקות מעטות, ועוברים בהדרגה אל הבטן הלבנבנה. הסימן המכריע נמצא מתחת לכנף: הכיסויים שם אפורים-חומים בהירים, כך שהעוף נראה אחיד ובהיר מלמטה, ללא בית שחי כהה. גם כיסויי הזנב התחתונים בהירים, ולכן החלק האחורי נשאר בהיר. הזנב הפרוש מראה שורת נקודות לבנות קטנות, קטנות יותר ועל פחות נוצות מאשר אצל סנונית הסלעים. התעופה קלה וזריזה, עם משקים מהירים יותר וגלישות קצרות יותר מאשר אצל קרובתה הגדולה. הזוויגים דומים.

מינים דומים

ההבדלה המהירה ביותר מסנונית הסלעים היא מלמטה. החזיקו את העוף על רקע השמים והביטו בבית השחי ובכיסויי הזנב התחתונים: אצל סנונית הסלעים שניהם כהים עד חומים-שחרחרים, כך שהעוף נראה דו-גוני מלמטה עם חלק אחורי כהה וכבד; אצל סנונית המדבר הכול שם בהיר ואחיד, וניגוד זה נקרא גם ממרחק. בהרי המגרב רואים גם ששני אלה הם שני עולמות שונים: סנונית הסלעים מחזיקה באטלס הגבוה ובערוצים הלחים, סנונית המדבר בוואדיות הנמוכים והחמים, בנאות המדבר ובשולי המדבר. לכוכית הגדות ולכוכית כהת-הגרון, העוברות במזרח הקרוב בנדידה, זנב מפוצל ללא (no) נקודות לבנות, והן צדות נמוך מעל מים ולא לאורך דופן; לכוכית הגדות יש גם רצועת חזה חדה. טסית הבתים כחולה-שחורה עם שת לבן. הסיסים גדולים הרבה יותר וכהים כולם.

בית גידול

מצוקים, ערוצים, דפנות ואדיות, צוקי גיר בלויים ושולי רמות מדבריות, ממתחת לפני הים בים המלח ועד גבוה בהרים. דפנות מלאכותיות נלקחות באותה מידה: סכרים, גשרים, ויאדוקטים, מקדשים, מבצרים, מלונות ובנייני דירות, עד לב קהיר. צדה לאורך הדופן ומעל החצץ החשוף והמדרונות היבשים שלפניה, ומתאספת בנכונות מעל בריכה, שדה מושקה או נווה מדבר – בארץ יבשה שם נמצאים כמעט כל החרקים. הקן הוא חצי-גביע של בוץ הבנוי כנגד בליטת סלע.

תפוצה ונדידה

חגורת המדבר מצפון אפריקה עד דרום-מערב אסיה. בתחום המפה: המגרב המערבי, שבו היא נדירה ונצמדת למדרונות הדרומיים ולשולי הסהרה; עמק הנילוס, שבו היא מצויה מאבו סימבל ואסואן ועד ערי הדלתה; וסיני ודרום הלבנט, שבהם היא מן העופות הנפוצים ביותר בפטרה, בוואדי רם ובערוצי ים המלח. מחוץ לתחום המפה התחום ממשיך דרך ערב, מסופוטמיה והרמה האיראנית עד צפון-מערב תת-היבשת ההודית. אינה נודדת; לכל היותר עופות ההרים יורדים נמוך יותר בחורף.

• יציב
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

פטרה באור הראשון, או הערוץ בוואדי רם, או נקודת תצפית מעל סכר בנגב: עמדו כשהשמש בגב ותנו לעופות להסתובב מעל. רק מלמטה רואים את מה שחשוב – בית השחי הבהיר וכיסויי הזנב התחתונים הבהירים – וכשעוף פורש את זנבו, הנקודות בולטות. בעמק הנילוס אין צורך לצאת מהעיר: ממרפסת מלון באסואן או בלוקסור הן חולפות לאורך החזית, ובערב הן ממתינות לחרקים ליד פנסי הרחוב.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). התחום גדול ומתרחב והמספרים עולים. כמו קרובתה הגדולה היא נהנית מכל מה שבני אדם מקימים בנוף: סכרים, גשרים, מקדשים, מלונות ודירות מספקים מצוקים במקום שאין סלע, והשקיה מספקת חרקים במקום שלא היו מים. במקומות מסוימים הפך הדבר אותה תוך חצי מאה מעוף מקומי של צוקים לעוף עירוני רגיל. אין איומים משמעותיים; רק שטיפה בלחץ או שיפוץ של מבנה בעונת הקינון מסירים ממושבה את קניה בבוקר אחד.

שם מדעי

Ptyonoprogne obsoleta | (Cabanis, 1851)

Cabanis תיאר את המין ב־1851 בשם Cotyle obsoleta; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Ptyonoprogne הוגדר ב־1850 על ידי Reichenbach. Ptyonoprogne ביוונית, מ-ptuon 'מניפה', על שם צורת הזנב הפרוש, ו-Procne, הנערה מן המיתוס שהפכה לסנונית. obsoleta בלטינית 'שחוק, בלוי', על שם הנוצות הבהירות. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־סביבות קהיר, מצרים.