סיס פסיפיסִיס פַּסִיפִי | Apus pacificus

קול

סלסול מהיר ומתגלגל, tsiririri, או spee-eer צורם יותר; הקול רך ופחות צווחני מה-srreee של סיס החומות, ונשמע מזמזם יותר מצווח. באירופה המין נצפה כמעט תמיד שקט, ולכן הקול מסייע מעט בזיהוי נודד תועה.

זיהוי

גדול מעט וארוך כנף יותר מסיס החומות, עם גוף הנראה צר יותר. הסימן הבולט ביותר הוא פס לבן לרוחב השת, ברוחב סנטימטר עד שניים, המתעקל אל הצדדים; זהו סהרון צר ולא כתם מרובע. הזנב ארוך ומפוצל עמוקות, עמוק בהרבה משל סיס החומות, אך הפיצול נראה רק כשהציפור פורשת אותו — כשהוא סגור הוא נראה כחוד ארוך ומתחדד. כתם הגרון גדול, לבן ותחום בחדות רבה יותר מאשר אצל סיס החומות. הגחון מקושקש בכבדות בשולי נוצות לבנים רחבים, כך שמלמטה הציפור נראית אפרפרה ולא כהה באופן אחיד. התעופה קלה ומדודה, עם גלישות ארוכות; לצעירים שוליים בהירים לנוצות הכנף, החסרים אצל הבוגרים.

מינים דומים

לסיס החומות שת כהה וזנב קצר ומפוצל קלות, גחון חום-פיח אחיד וכתם גרון קטן ומטושטש; הקשות כנפיו מהירות ומרפרפות יותר. סיס חוורוור חום יותר, עם דגם ראש וגרון בולט יותר, כנפיים רחבות יותר בבסיסן וצווחה דו-הברתית, אך גם לו אין לבן בשת. שת לבן מצוי אצל שני מינים קטנים יותר בדרום אירופה ובצפון אפריקה: סיס גליל, קטן וקומפקטי בהרבה, עם כתם שת לבן מרובע וזנב קצר וקטום, וסיס לבן-שת, קטן וצר יותר, עם סהרון לבן צר על השת וגם הוא בעל זנב מפוצל עמוקות — האחרון הוא הבלבול המסוכן ומחייב הערכה של גודל, כתם גרון וקשקוש הבטן. לסיס הורוס מאפריקה שמדרום לסהרה יש גם הוא פס שת לבן רחב, אך הוא קטן וקצר זנב יותר. סיס ההרים גדול בהרבה, חום מלמעלה ולבן בבטן ובגרון. סיס בעל שת לבן החולף על פני הצופה לרוב אינו ניתן לזיהוי בטוח: ללא תצפית באורך הזנב, בכתם הגרון ובקשקוש הבטן הזיהוי נשאר בגדר הסתברות.

בית גידול

מקנן במושבות בסדקים ובחללים של מצוקים בפנים הארץ, מצוקי חוף וערוצים, וגם בחופשיות מתחת לכרכובי מבנים, עד לתוך ערים כמו ולדיווסטוק ולאורך איי יפן. ניזון גבוה מעל שטח פתוח, יער, נהרות וים, בממוצע גבוה יותר מסיס החומות במקום שבו השניים מצויים יחד. בתחום המפה הוא מופיע מעל לשונות יבשה בחוף, איי ציפורים והים הצפוני הפתוח.

תפוצה ונדידה

מקנן לאורך סיביר ומזרח אסיה, מהאוב עד קמצ'טקה, סחלין ואיי יפן, וחורף בארכיפלג האינדונזי, במלנזיה ובאוסטרליה. באירופה הוא נודד תועה עם מספר קטן של תצפיות מאושרות, הפזורות באיים הבריטיים, בסקנדינביה ובחצי האי האיברי; ציפורים הופיעו מעל הים הצפוני, על אסדת גז, ובקנט, בנורפוק, בשטלנד ובאברדינשייר. כמעט כל התצפיות באירופה נופלות בין סוף מאי ליולי, כשפרט מזרחי שחרג מיעדו מגיע עם מזג אוויר חם.

איך ומתי לחפש

כדי שיהיה סיכוי למין זה באירופה, יש לעמוד בנקודת תצפית בחוף או באי ציפורים ביוני או ביולי, במקום שבו חולפות קבוצות גדולות של סיסים — פייר איל, שטלנד, הלגולנד, החוף הדרומי של אי אירלנד — ולבדוק בכל קבוצה את השת ואת הזנב. יש לצלם כל דבר חריג: את פס השת הלבן לעתים קרובות קל יותר להעריך בתמונה מאשר בשטח, ופיצול הזנב מתגלה רק ברגע שהציפור מטה את גופה בפנייה.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש): התפוצה מכסה יותר מעשרה מיליון קמ"ר, המין נפוץ באזורי הקינון ולא הוכחה ירידה. לגבי אירופה אין לקטגוריה משמעות מעשית, משום שמדובר בפרטים תועים בלבד. הצורות leuconyx, salimalii ו-cooki מטופלות מאז 2011 כמינים נפרדים, ולכן ספרות ישנה יותר תחת שם זה מתארת שטח רחב מזה החל כיום.

שם מדעי

Apus pacificus | (Latham, 1801)

Latham תיאר את המין ב־1801 בשם Hirundo pacifica; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Apus הוגדר ב־1777 על ידי Scopoli. Apus בלטינית 'סיס', מהיוונית a- 'בלי' ו-pous 'רגל', שכן הקדמונים ראו בו מעין סנונית חסרת רגליים. pacificus מתייחסת לאוקיינוס השקט. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־ניו סאות' ויילס.