שדמית מזרחיתשְׂדֵמִית מִזְרָחִית | Glareola maldivarum

קול

chik-chik קשה דמוי שחפית ו-kirri-kirri נקשני, כמעט תמיד בתעופה ולעתים קרובות במקהלה כשקבוצה ממריאה. יבש וחד יותר מאשר אצל השדמית אדומת-הכנף, אך ההבדל צר מכדי לזהות ציפור על פי הקול בלבד.

זיהוי

חומה-זיתית מלמעלה ולבנה מלמטה, עם גוון כתום חם על פני החזה התחתון ההולך ודוהה אל הצדדים. הגרון חום-צהבהב-אוכרה עמוק, מוקף בבירור בשוליים שחורים צרים, והמקור שחור עם בסיס אדום. שת לבן, זנב שחור ומפוצל באופן רדוד בלבד. הנקודה המבנית המכרעת במנוחה היא שקצות הכנפיים בולטים בבירור מעבר לקצה הזנב. בתעופה מכסות הכנף התחתונות ערמוניות, ואין שוליים אחוריים לבנים לאברות המשניות.

מינים דומים

לעומת השדמית אדומת-הכנף ההבדלים הם אורך הזנב והשוליים האחוריים של הכנף: אצל מין זה חוטי הזנב מגיעים לקצות הכנפיים או חורגים מהם, ולאברות המשניות שוליים אחוריים לבנים נקיים, שאינם קיימים אצל השדמית המזרחית. הכנף התחתונה הערמונית משותפת לשתיהן ולכן אינה מכריעה ביניהן. לעומת השדמית שחורת-הכנף הכנף התחתונה מכריעה: שחורה אצל מין זה וערמונית אצל השדמית המזרחית, ולשתיהן אין שוליים אחוריים לבנים. גם מסגרת הגרון מסייעת: לשדמית המזרחית גרון כתום-אוכרה בתוך קו שחור צר וחד, לשדמית אדומת-הכנף גרון צהוב-קרמי יותר עם מסגרת דקה יותר, ולשדמית שחורת-הכנף גרון חיוור יותר עם מסגרת עבה יותר וללא טבעת עין לבנה.

בית גידול

מקננת על קרקע חשופה ומתייבשת: ערבה מלוחה, גדות אגמים נסוגות, ערוצי נהרות ושדות בור, תמיד עם שדה ראייה פתוח וכמעט ללא צמחייה. מחוץ לעונת הקינון היא צדה מעל שדות אורז, שטחי עשב לחים ומישורי גאות, לעתים קרובות בלהקות גדולות העוקבות אחר נחילי חרקים. ציפורים המגיעות לאירופה נמצאות בדרך כלל בשולי שדה חשוף ורטוב או בשדה חרוש טרי לצד מים.

תפוצה ונדידה

מקננת מצפון תת-היבשת ההודית מזרחה דרך מזרח אסיה עד מנצ'וריה והפיליפינים, וחורפת בדרום-מזרח אסיה ובצפון אוסטרליה. שפע המין שם התברר בפברואר 2004, כאשר נספרו יותר משניים וחצי מיליון פרטים בחוף אייטי מייל במערב אוסטרליה. באירופה היא נדירה מאוד, עם כמה עשרות תצפיות, בהן בחופים הדרומיים והמזרחיים של האי בריטניה הגדולה, בהולנד ובשוודיה.

איך ומתי לחפש

כל שדמית כאן מצדיקה בדיקה של אורך הזנב, הכנף התחתונה והשוליים האחוריים, משום ששלושת המינים מתבלבלים בקביעות. צלמו את הציפור בתעופה אם אפשר: הצד התחתון עם הזרוע בפוקוס מכריע בין ערמוני לשחור. פרטים מסוימים נשארים שבועות באותו מקום, כך שציפור שנראית מתיישבת מצדיקה ביקור שני לתצפית טובה יותר בתעופה. בחצי האי האיברי כדאי לסרוק במאי וביוני את השדמיות בשדות האורז ובביצות של הגוודלקיביר, דלתת האברו והאלבופרה, שם מקננות רוב השדמיות אדומות-הכנף.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), עם אוכלוסייה של מיליונים, אך המגמה יורדת. הלחצים העיקריים הם הסבת אדמות ביצה עונתיות וגדות אגמים מתייבשות לחקלאות אינטנסיבית, ושימוש בקוטלי חרקים בכל תחום החריפה, שבו הציפורים ניזונות כמעט רק מחרקים מעופפים.

שם מדעי

Glareola maldivarum | Forster, 1795

Forster תיאר את המין ב־1795 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Glareola הוגדר ב־1760 על ידי Brisson. Glareola היא צורת הקטנה לטינית של glarea 'חצץ', על שם הקרקע החשופה והחצצית שבה מקננות השדמיות. maldivarum פירושו 'של האיים המלדיביים', על שם הים שליד איים אלה, אתר הטיפוס. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־הים הפתוח מול האיים המלדיביים.