עפרונן גמדי (Alaudala rufescens) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

קול

הקריאה היא prrrit או chirrick יבש ומתגלגל, העובר גם לאורך השיר, והיא הדרך המהירה ביותר להבדיל בינו לבין קרובו הגדול. השיר עשיר, מגוון ומתמשך יותר משל העפרונן קצר-האצבעות, מלא חיקויים, ומושמע בתעופה ספירלית עולה או בתעופת חוגים גבוהה, לעתים משיח נמוך או מהקרקע. העונה נמשכת מפברואר ועד יוני, ובאיים הקנריים מינואר.

האזנה: קריאהXC1098517

הקלטה: Stanislas Wroza — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

קטן, קומפקטי ואפור-חולי עמום, קצר-זנב, עם מקור קצר, קהה וחרוטי. הסימן המכריע בחזה: רצועה של פסים כהים דקים וחדים לרוחב החזה העליון כולו ועד הצדדים — לעולם לא חזה לבן נקי. אין כתם כהה בצד הצוואר. החלק העליון חום עד חום-אפרפר עם פסים כהים רחבים יותר, והכיפה המפוספסת דק יכולה להזדקר לציצית קטנה כשהציפור נרגשת. נוצות הכנף השלישוניות קצרות יותר מאשר בעפרונן קצר-האצבעות, כך שבכנף המקופלת נראים שלושה קצות אברות ראשוניות או יותר. פס גבה בהיר צר וטבעת עין בהירה רחבה משווים לפנים מראה פתוח. הזוויגים דומים; הצעירים מנוקדים מלמטה.

מינים דומים

העפרונן קצר-האצבעות הוא המקביל — בעמוד שלו מפורט אותו הבדל מהצד השני. הוא גדול מעט, עם חזה לבן נקי ללא פסים הנושא כתם כהה קטן בצד הצוואר, מקור ארוך ומחודד יותר ונוצות שלישוניות ארוכות בהרבה המותירות רק קצה אחד או שניים של אברות ראשוניות גלויים; לציפורים מערביות לעתים קרובות כיפה חלודית. הקול מכריע במהירות הרבה ביותר: prrrit יבש ומתגלגל כאן, תקתוק קצר וקשה שם. העפרוני המצויץ גדול וגס בהרבה, עם ציצית מחודדת של ממש וצדי זנב חמחמים. במזרח האזור העפרונן הטורקסטני כמעט זהה, ושם הגאוגרפיה ולא הנוצה מכריעה את השאלה.

בית גידול

קרקע יבשה וחשופה יותר מזו שבה משתמש העפרונן קצר-האצבעות: קרום מלח ומשטחים מלוחים, שולי מלחות וביצות מלח בפנים הארץ, ערבת חלפה, מישורי חצץ, והמלפאיס החשוף והחול שנישא ברוח במזרח האיים הקנריים. גם שלפים, שדות בור ושטחי פסולת, כל עוד הצמחייה נשארת נמוכה ודלילה. מקנן על הקרקע בגומה בין עשב קצר וצפוף או מתחת לצמח עמיד למלח.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מין של אזור הים התיכון במובן הרחב: מזרח חצי האי האיברי ודרומו, האיים הקנריים, צפון אפריקה מהחוף האטלנטי ועד דלתת הנילוס, ומדרום אנטוליה והלבנט ועד מערב מסופוטמיה; כל תחום תפוצתו נמצא בתוך אזור מדריך זה. בחצי האי האיברי מקנן בערבות המלוחות של עמק האברו, לה מנצ'ה, אלמריה, מורסיה, אליקנטה והמרסמס של הגוודלקיביר, ובמזרח האיים הקנריים. הציפורים המערביות תושבות קבע; אוכלוסיות צפון אפריקה משוטטות בהיקף רחב יותר. מצפון לים התיכון נדיר ביותר, עם תצפיות פזורות המגיעות עד האיים הבריטיים ופנוסקנדיה.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

חפשו אותו בחורף או בתחילת האביב בפוארטבנטורה או בלנסרוטה: סעו אל מישור חצץ, עמדו ללא תנועה והמתינו לתנועה כלשהי — הציפור בצבע הקרקע במדויק ובדרך כלל מסגירה את עצמה ב-prrrit המתגלגל שלה לפני שהיא נראית. ביבשת האיברית המשטחים המלוחים של אלמריה ומורסיה ומונגרוס בעמק האברו הם הסיכוי הטוב ביותר, מוקדם בבוקר. כשהציפור במשקפת, הסתכלו קודם על החזה: פסים דקים לרוחב החזה העליון כולו וללא כתם צוואר כהה.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), אך אוכלוסיית היבשת האיברית רגישה ונסוגה באזורים רבים. הבעיה היא תמיד אותה בעיה: המשטחים המלוחים ושטחי הפסולת האבניים שבהם תלויה הציפור הופכים לשדות מושקים, לחממות, לחוות סולאריות או לאזורי תעשייה, או מתכסים בצמחייה כשהרעייה נפסקת. באיים הקנריים הוא מחזיק מעמד במישורים החשופים, אף שבנייה, נסיעת שטח והשקיה פוגעות גם שם בשוליים.

שם מדעי

Alaudala rufescens | (Vieillot, 1819) (GBIF: Calandrella rufescens)

Vieillot תיאר את המין ב־1819 בשם A[lauda] rufescens; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Alaudala הוגדר ב־1856 על ידי Horsfield & Moore. Alaudala היא צורת הקטנה לטינית של Alauda, ומכאן 'עפרוני קטן'. rufescens היא בלטינית 'אדמדם', מן rufus 'אדום', על שם הנוצה החלודה. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־טנריפה, האיים הקנריים.