כל המינים › חופמאים, שחפים ושחפיות › חופיות וחרטומיות › ביצנית צהובת-רגל
ביצנית צהובת-רגלבִּיצָנִית צְהוּבַּת-רֶגֶל | Tringa flavipes
Kleine geelpootruiter | Lesser Yellowlegs | Archibebe patigualdo chico | Kleiner Gelbschenkel | Chevalier à pattes jaunes
הביצנית הנארקטית הנפוצה ביותר באירופה, ומבין שתי הביצניות צהובות-הרגליים זו המדווחת לעתים קרובות בהרבה. חופמאי דק, אפור וקטן-ראש על רגליים גבוהות בצהוב-קנרי, הנע לאורך קו המים בצעדים מהירים.
לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.
קול
tu-tu רך, שטוח ודו-הברתי, לעתים מצומצם לצליל יחיד, ללא הצלצול של הביצנית העקודה. הגוון עמום ונוגה מעט, והקול נישא למרחק קצר בהרבה. שני צלילים מול שלושה הם ההבחנה המהירה ביותר בין השתיים בשדה, והיא אמינה יותר מהערכת גודל בציפור בודדת.
הקלטה: Doug Hynes — CC BY-SA 4.0 · xeno-canto
זיהוי
באורך 23–25 cm היא בין הביצנית המנומרת לביצנית לבנת-הכנף, אך עומדת גבוה בהרבה ונראית אפורה יותר. המקור דק, ישר לחלוטין, כהה אחיד ובערך באורך הראש. הרגליים צהובות בוהקות עד צהובות-כתומות, עם שוק חשופה ארוכה הנראית היטב כשהציפור משכשכת. החלק העליון חום-אפור עם נקודות לבנות קטנות; הראש והצוואר מפוספסים דק, והחזה מפוספס קלות ונמזג אל הלבן ללא גבול חד. בתעופה: עכוז לבן מרובע, זנב עם פסי רוחב דקים, כנפיים אחידות ללא פס, ובהונות הבולטות בבירור מעבר לזנב.
מינים דומים
הביצנית העקודה היא המבחן העיקרי — גדולה באופן ברור, עם מקור באורך של פי אחד וחצי בערך מאורך הראש, עבה יותר, לעתים קרובות אפור בבסיסו ומוטה מעט כלפי מעלה, וקריאה בת שלושה צלילים. לביצנית צהובת-הרגל מקור דק כמחט, ישר לחלוטין וכהה אחיד באורך הראש, והיא קוראת בזוגות צלילים. הביצנית העדינה היא המועמדת השנייה: רגליים ירוקות-זית עד צהובות-ירקרקות ולא בצהוב-קנרי, מקור דק עוד יותר על ראש קטן ועגול, ובתעופה טריז לבן ארוך העולה במעלה הגב עם זנב לבן כמעט ללא פסים, ואילו לביצנית צהובת-הרגל עכוז לבן מרובע וזנב עם פסים ברורים. גם לביצנית לבנת-כנף צעירה רגליים צהבהבות, אך היא גוצה יותר, בסיס מקורה כתום, ויש לה שוליים אחוריים לבנים רחבים לכנף.
בית גידול
מים מתוקים ומעט מליחים רדודים עם שוליים בוציים חשופים: שטחי עשב מוצפים במים רדודים, בורות חרסית, בורות חפירה לאורך החוף, בריכות שפכים, שדות בוצה ושטחי ביצה חדשים. היא הולכת מהר יותר מביצנית לבנת-כנף, מלקטת מפני המים ומשכשכת לעתים רחוקות במים עמוקים. באזורי הקינון היא מעדיפה כריתות שרופות וביצות כבול פתוחות (מאסקג) ביער הבוראלי של צפון אמריקה, עם בריכות קטנות פזורות ביניהן.
היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.
תפוצה ונדידה
מקננת ברחבי הטייגה של צפון אמריקה מאלסקה ועד קוויבק, וחורפת מחוף מפרץ מקסיקו ועד דרום דרום אמריקה. באירופה זו הביצנית הנארקטית המרובה ביותר: מדי שנה באיים הבריטיים, פזורה לאורך חוף הים הצפוני ובחצי האי האיברי — בסדירות מסוימת בדלתת האברו, במרסמס של הגוודלקיביר ובחוף הקנטברי — בעיקר בין יולי לאוקטובר. חלקן נשארות שבועות; יש גם תצפיות חורף.
איך ומתי לחפש
באוגוסט ובספטמבר סרקו את ההצפות הרדודות ואת שולי הבורות שבהם מתקבצים לוחמים וביצניות מנומרות; ביצנית צהובת-רגל בולטת ברגליים הצהובות ובהליכה המהירה בצעדים גבוהים. התבוננו בזנב כשהיא ממריאה: עכוז לבן מרובע, זנב עם פסים דקים. הקליטו את הקריאה אם אפשר, כי צליל יחיד מכריע את הזיהוי.
מצב שימור
פגיעה ברמה העולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: פגיע) מאז עדכון הרשימה האדומה של 2024: סקרים בצפון אמריקה מצביעים על אובדן כבד מאז שנות ה-70, בסדר גודל של יותר ממחצית האוכלוסייה. הלחצים שצוינו הם אובדן שטחי ביצה רדודים לחניית נדידה, ירי בנדידה באיים הקריביים ובצפון דרום אמריקה, ושינויים ברחבי תחום הקינון הבוראלי.
שם מדעי
Tringa flavipes | (Gmelin, 1789)
Gmelin תיאר את המין ב־1789 בשם Scolopax flavipes; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Tringa הוגדר ב־1758 על ידי Linnaeus. Tringa הוא השם בלטינית חדשה שנתן אלדרובנדי לביצנית שחורת-כנף, על פי היוונית העתיקה trungas, ציפור שכשוך בגודל קיכלי, לבנת-שת ומנידת זנב, שאריסטו מזכיר אותה. flavipes בלטינית, מ-flavus 'צהוב' ו-pes 'רגל', על שם הרגליים הצהובות. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־ניו יורק.