צולל בינוני (Aythya affinis) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

כאן שותק למעשה. זכרים בחיזור משמיעים שריקה דקה ושקטה, whee-oo, הנשמעת בקושי עשרה מטרים מעל מים פתוחים; הנקבות kerr צרוד ונמוך בהמראה. אין בכך דבר שנשמע בזמן סריקת להקה בחורף.

האזנה: שירהXC1019875

הקלטה: Stanislas Wroza — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

לזכר ראש שחור עם ברק סגול בתאורה טובה, חזה שחור, גב אפור עם גלים גסים יחסית וצדדים לבנים-עכורים עם פסים אפורים דקים. הכתר מגיע לשיאו לכיוון האחור, וכך נוצר עורף זוויתי ומראה קצר-צוואר. המקור האפור-כחלחל נושא ציפורן שחורה קטנה וצרה. הנקבות חומות-חמות עם כתם לבן מוגדר היטב בבסיס המקור ולעתים קרובות כתם אוזן בהיר עמום; זכרים בלבוש ליקוי חומים-כהים עם שרידי גלים על הצדדים.

מינים דומים

צולל ימי וצולל מצויץ הם מיני ההשוואה. אצל הצולל הבינוני הנקודה הגבוהה ביותר של הראש נמצאת מאחורי העין, על הכתר האחורי; אצל הצולל הימי השיא נמצא מעל העין או לפניה והכתר מעוגל. הברק הסגול לעומת הירוק משתנה עם התאורה ויכול רק לאשר, לעולם לא להכריע. פס הכנף מכריע: לבן לרוחב אברות הזרוע, ואז מתחלף בפתאומיות לאפור באברות הראשוניות, בעוד שאצל הצולל הימי הלבן נמשך הרחק אל האברות הראשוניות הפנימיות. לצולל מצויץ גב שחור, ציצית או בליטה בעורף וציפורן מקור שחורה רחבה. אצל הנקבות הזיהוי קשה הרבה יותר. לנקבת צולל מצויץ עשוי להיות גם כן בסיס מקור לבן, והכלאיים של צולל מצויץ וצולל חלודי מחקים הן את צורת הראש והן את צבע הגב; אז נותרת רק הכנף הפתוחה, ובלעדיה יש להשאיר את הזיהוי פתוח.

בית גידול

מים מתוקים עמוקים: מאגרים, בורות חצץ, אגמים בפארקים ואגני נמל מוגנים, שבהם הוא צולל אחר צדפות זברה, חלזונות וזחלי חרקים. פרטים המגיעים לחוף שוהים עם צוללים ימיים מעל קרקעית חולית רדודה.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקנן ברחבי צפון אמריקה, מאגמוני הערבה עד אלסקה, וחורף מהאגמים הגדולים עד מפרץ מקסיקו. באירופה נודד תועה, כמעט שנתי מאז סוף שנות ה-80: רוב התצפיות באיים הבריטיים, עם חלק גדול באופן לא יחסי באי אירלנד, שם הציפורים שוהות זמן רב, ומעט לאורך חוף הים הצפוני; בחצי האי האיברי בעיקר באיים הקנריים ובצפון-מערב, נובמבר עד מרץ, וכמעט תמיד זכרים. העלייה מעידה יותר על מה שהצופים מחפשים מאשר על הציפור עצמה.

איך ומתי לחפש

בין דצמבר למרץ סרקו להקת צוללים מצויצים במאגר או בבור חצץ ראש אחר ראש; באיים הקנריים המקומות הם המאגרים ובריכות ההשקיה של גראן קנריה וטנריפה, שבהם ציפורים שהו שבועות ארוכים. חפשו את הכתר האחורי הזוויתי ואת הצדדים האפורים יותר, ואז המתינו לנפנוף כנפיים או לתעופה: רק כשהכנף הפרושה נראית, הזיהוי שלם.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), אך האוכלוסייה הצפון-אמריקנית ירדה מכשבעה מיליון בשנות ה-70 לכשלושה מיליון. אובדן אזורי ביצה בערבות, מצב גופני ירוד יותר של הנקבות בנדידת האביב והצטברות סלניום ומזהמים אחרים הם ההסברים המקובלים. לפרטים המעטים המגיעים לאירופה הסיכונים המעשיים הם כדורי עופרת והפרעה במקווי מים המשמשים לנופש.

שם מדעי

Aythya affinis | (Eyton, 1838)

Eyton תיאר את המין ב־1838 בשם Fuligula affinis; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Aythya הוגדר ב־1822 על ידי Boie. Aythya מהיוונית aithuia, עוף ים צולל לא מזוהה שמוזכר אצל אריסטו והסיכיוס. affinis בלטינית 'קרוב ל-', על שם הדמיון הקרוב לצולל הימי. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־צפון אמריקה.