סלעית ערבותסַלְעִית עֲרָבוֹת | Oenanthe isabellina

קול

השיר חזק, מהיר ודמוי עפרוני, עוצמתי בהרבה משל הסלעית האירופית: הוא נפתח בכמה צלילים מקרקרים ומקרקשים ונמשך לסדרה ארוכה של שריקות צלולות עם הרבה חיקויים של ציפורי ערבה אחרות, לעתים קרובות בתעופת שיר מרפרפת גבוהה המסתיימת בצלילה עם זנב פרוש. אופייניים הצלילים השרוקים, הדומים כמעט לקול אדם, הנשמעים בתוכו. הקריאה היא weet שרוק וחזק ו-chak קשה, עם cheep צווחני ליד הקן. נשמעת מאפריל ועד יולי.

זיהוי

סלעית גדולה, כבדה וארוכת-רגליים, עם ראש גדול וזנב קצר; הרושם הוא של ציפור בהירה, כבדה מעט בחלקה העליון, העומדת זקופה מאוד ומנענעת ומניפה את זנבה ללא הרף. הציפור כולה חולית אחידה – החלק העליון, החזה והצדדים עוברים זה לזה ללא ניגוד – והכנף בהירה כמו הגב, כי לנוצות הכנף שוליים חוליים רחבים. נוצה אחת חורגת מהכלל: הכנפון כהה ובולט כסימן שחור קטן על רקע הכנף הבהירה. הפנים חלקות, עם רסן כהה, טבעת עין ופס גבה לבן הבולט ביותר לפני העין. המקור ארוך, כבד ושחור, והרגליים ארוכות ושחורות. הזנב קצר, עם בסיס לבן ורצועת קצה שחורה רחבה המכסה יותר ממחציתו, כך ששדה השת הלבן נראה קטן. מכסות הכנף התחתונות ונוצות בית השחי לבנות נקיות. הזוויגים דומים.

מינים דומים

הכול סובב סביב נקבת הסלעית האירופית וסלעית אירופית בסתיו – ראו את דף המין שלה, שבו אותו הבדל מוצג מהצד השני. הסלעית האירופית קטנה וקצרת-רגליים יותר, עם זנב ארוך יותר ועמידה פחות זקופה. הכנף שלה כהה בבירור מהגב – נוצות חומות-שחרחרות עם שוליים בהירים – ולכן הכנף המקופלת מנוגדת, והכנפון אינו בולט בתוכה. פס הגבה שלה חום-צהבהב ורחב ביותר מאחורי העין, ואילו אצל סלעית הערבות הוא לבן וחזק ביותר לפניה. החזה כתום-חום-צהבהב חם יותר אצל הסלעית האירופית, חולי אחיד אצל סלעית הערבות. הזנב מכריע: אצל הסלעית האירופית רצועת הקצה השחורה תופסת כרבע עד שליש מהזנב והלבן נראה רחב, אצל סלעית הערבות יותר ממחצית והלבן נראה מצומצם. כשהציפור ביד או בצילום טוב, יש לבחון את נוצות בית השחי: לבנות אצל סלעית הערבות, אפורות-מנומרות אצל הסלעית האירופית. לסלעית המדבר זנב שחור כולו. הסלעית האיברית וסלעית הקיץ קטנות ודקות יותר, עם הרבה פחות שחור בזנב, ולזכר גרון שחור או כתם אוזן שחור.

בית גידול

מישורים יבשים, פתוחים ועם צמחייה מכורסמת נמוך: ערבה ושטחי עשב ערבתיים, מדבר-למחצה עם גבשושיות מפוזרות, רמות אבניות וערבות הרים עד מעל 3,000 m ברמת איראן ובמרכז אסיה, מרעה שנרעה בכבדות ושולי שדות מובראים. בחירת הקן מכרעת: היא מקננת כמעט תמיד במחילה של יונק חופר – סוסליק, גרביל, אוגר או ירבוע – ולא, כמו הסלעיות האחרות, מתחת לאבן. לאן שמושבות המכרסמים הולכות, היא הולכת עמן.

תפוצה ונדידה

מקננת של חגורת הערבות, מדרום-מזרח אירופה ואנטוליה דרך הקווקז, רמת איראן ומרכז אסיה ועד ערבות מונגוליה ומדבר גובי. השוליים המערביים נמצאים בבלקן ובערבות שמצפון לים השחור, שם היא מקננת מקומית ובמספרים משתנים; באנטוליה ובקווקז היא מצויה. כל הציפורים עוזבות את תחום הקינון: הן חורפות בסאהל מהחוף האטלנטי ועד קרן אפריקה, בחצי האי ערב ובצפון-מערב תת-היבשת ההודית. לצפון-מערב אירופה היא מגיעה כנודדת תועה נדירה, כמעט תמיד באוקטובר ובנובמבר, ואז בדרך כלל לשדות חשופים ולביצות מלוחות סמוך לחוף.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

מאי ברמה האנטולית, למשל סביב סיווס או ניגדה: לנסוע בדרך חצץ לרוחב הערבה ולחפש את הציפור העומדת זקופה לגמרי על תל חפרפרת או על תל מכרסמים. לעתים קרובות היא ממריאה קודם, שרה את המשפט דמוי העפרוני ונוחתת חזרה עם זנב פרוש – בדיוק הרגע לראות את רצועת הקצה השחורה הרחבה. בנודדת תועה בסתיו יש לנהוג כך גם כן: להתעלם מהנוצה, לבחון את הפרופורציות ואת הזנב, ואם צריך לחכות עד שהציפור מרימה כנף ומראה את נוצות בית השחי הלבנות.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש): תחום תפוצה גדול, אוכלוסייה גדולה ומגמה יציבה בסך הכול. מבחינה אזורית יש לחץ. חרישת הערבה, רדיפת המכרסמים החופרים וירידתם מסלקות את אתרי הקינון שלה, ואילו רעייה אקסטנסיבית מאוד מסייעת לה: עשב שגדל גבוה אינו מועיל לה. לאורך השוליים המערביים של התחום, בדרום-מזרח אירופה, המספרים לכן קטנים ובלתי סדירים, בעוד שהליבה באסיה נשארת חזקה כתמיד.

שם מדעי

Oenanthe isabellina | (Temminck, 1829)

Temminck תיאר את המין ב־1829 בשם Saxicola isabellina; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Oenanthe הוגדר ב־1816 על ידי Vieillot. Oenanthe שימש את אריסטו לעוף שכבר לא ניתן לזהותו; המילה באה מהיוונית oinos, oinoē 'יין, גפן' ו-anthos 'פרח, פריחה'. isabellina בלטינית חדשה 'איזבלי', גוון חום-צהבהב אפרפר שלפי המסופר נקרא על שם איזבלה מקסטיליה. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־נוביה.