קיק אגוזים מנוקדקִיק אֱגוֹזִים מְנוּקָּד | Nucifraga caryocatactes

קול

krrraaah krrraaah קשה, יבש ומתגלגל, ממושך ומטרטר, כמו רעשן עץ המסובב; הוא נשמע למרחק רב לרוחב עמק והוא בדרך כלל הסימן הראשון לנוכחות הציפור. יש גם קריאות קצרות וצורמות, ומקרוב שיר שקט רך ומגוון של ציוצים, נקישות ומעט חיקויים. נשמע כל השנה, לרוב מצמרת עץ חשופה מעל היער, ובעוצמה הרבה ביותר בסוף האביב.

זיהוי

בערך בגודל עורבני אך קצר-זנב וקומפקטי יותר, עם כנפיים רחבות ומעוגלות ומקור כבד וישר המתחדד לטריז. הגוף כולו חום-שוקולדי חם, מנוקד בטיפות לבנות חדות, הצפופות ביותר בחזה ובצדדים. הכיפה והעורף נשארים חומים כהים ואחידים – ללא טיפות – והכנפיים והזנב שחורים עם ברק ירוק. שני שטחים לבנים נקיים נראים מלמטה: כתם ׳מכנסיים׳ לבן ורחב מתחת לבסיס הזנב ופס קצה לבן לרוחב הזנב, הבולט ביותר כשהציפור מתעופפת או סוגרת את כנפיה. התעופה כבדה וגלית, עם גלישות קצרות, והזנב הקצר מקנה לה צללית כבדה בחזית. הצעירים עמומים יותר, והטיפות פחות חדות.

מינים דומים

העורבני הוא המועמד הממשי היחיד: אותו גודל, לעתים קרובות אותו יער ואותה תעופה מנופפת, אך גוף ורדרד עם שדה כנף כחול, שת לבן מול זנב שחור וכיפה מפוספסת. אצל קיק האגוזים המנוקד הלבן נמצא במקום זאת מתחת לזנב ולאורך קצהו, והגוף חום עם טיפות לבנות. ממרחק או מול השמים הצללית עשויה להזכיר גם עורב אירופי או עורב מזרע, אך אלה גדולים בהרבה, כהים לגמרי ויציבים בהרבה בתעופה. מי שרואה ציפור מנוקדת וחושב על זרזיר מצוי יכול להכריע מהר לפי הגודל – קיק האגוזים המנוקד ארוך כמעט פי שניים ובעל מקור כבד בהרבה. שני תת-מינים נראים שונים בשטח: לציפור האירופית מקור קצר ועבה לפיצוח אגוזי לוז, ולסיבירית מקור ארוך ודק בבירור לחילוץ זרעים מאצטרובלים.

בית גידול

יערות מחטניים ומעורבים בהרים ולרוחב הטייגה הצפונית, עם העדפה לעצים ותיקים הנושאים זרעים: אורן ארולה באלפים ובקרפטים, אורן סיבירי מזרחה יותר. במקומות שבהם גדל אלסר לאורך שולי יערות רחבי-עלים ומעורבים הוא משתמש בו באותה מידה, ובשנות פלישה הוא מופיע בגינות ובפארקים מתחת לעץ אגוז. הוא ניזון בניקור ובחילוץ מאצטרובלים ומאגוזים, ולוקח נוסף על כך חיפושיות, זחלים ומדי פעם ביצה או גוזל. הוא מקנן מוקדם, ממרץ, בקן מוצק הממוקם גבוה צמוד לגזע אשוחית – הצעירים גדלים ברובם על זרעים מן המחבואים של הסתיו הקודם.

תפוצה ונדידה

מקנן בהרי מרכז אירופה ודרום-מזרחה – האלפים, היורה, היער השחור, היער הבווארי, הקרפטים, הבלקן – ובהמשך בסקנדינביה, באזור הבלטי ובמזרח אירופה, ברצועה רציפה המגיעה עד צפון-מזרח אסיה והארכיפלג היפני. במערב אירופה הוא בכל מקום נדיר ביותר, ומופיע רק בשנות פלישה, כשיבול האצטרובלים בסיביר נכשל והתת-מין הסיבירי נע מערבה באוגוסט ובספטמבר. שנים כאלה נדירות ובלתי צפויות: 1968 הייתה הגדולה ביותר, עם מאות ציפורים שנרשמו עד האיים הבריטיים, ובין לבין הוא עשוי להיעדר שנים. בחצי האי האיברי המין נעדר; המקננים הקרובים ביותר נמצאים במערב האלפים וביורה.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

בספטמבר או באוקטובר יש להגיע ליער אורן ארולה באלפים, מעל אלף וחמש מאות מטר, ולהתמקם במקום שממנו נראות הצמרות. בשבועות אלה הציפורים עובדות כל היום: הן מפרקות אצטרובל, ממלאות את הגרון בחופן זרעים ומעבירות אותם מאות מטרים לקרחה או לשפת סלע, שם הזרעים נטמנים מתחת לטחב ולחצץ. במרץ אפשר לראות באותו מקום את אותן ציפורים, בשלג עד הבטן, חופרות שוב בדיוק באותם מקומות.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש) ויציב באירופה. במקומות שבהם המצב מתדרדר הוא מתדרדר בדרך אחת: המין תלוי ביער ותיק עם עצים נושאי זרעים, ובאלסר לאורך שולי היער. במקומות שבהם יער אורן הארולה נכרת או אינו מתחדש, הציפור נעלמת עמו – ויחד איתה נעלם מפיץ הזרעים של היער, שכן המחבואים שהיא אינה חוזרת אליהם הם המקום שבו מתחיל הדור הבא של האורנים.

שם מדעי

Nucifraga caryocatactes | (Linnaeus, 1758)

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 בשם Corvus caryocatactes; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Nucifraga הוגדר ב־1760 על ידי Brisson. Nucifraga בלטינית חדשה 'שובר אגוזים', מ-nucis 'אגוז' ו-frangere 'לנפץ', תרגום של הגרמנית Nussbrecher. caryocatactes אומר את אותו הדבר ביוונית, מ-karuon 'אגוז' ו-kataseiō 'לנפץ'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־שוודיה.