עפרוני צפון-אפריקניעֶפְרוֹנִי צְפוֹן-אַפְרִיקָנִי | Chersophilus duponti

קול

סימן השדה המעשי היחיד. השיר הוא משפט קצר, נוגה ואפי בן שנייה או שתיים: כמה צלילי פתיחה רכים ואחריהם סיום ממושך, עולה ומייבב קלות, choo-choo-cherreee. הצליל מעט מייבב ונישא רחוק מעל קרקע חשופה. השם הספרדי ricotí מחקה משפט זה. שר מהקרקע בין השיחים, שם הוא נשאר בלתי נראה, וגם בתעופת שיר לילית גבוהה. החלון צר: מכשעה לפני הזריחה עד זמן קצר אחריה, ובמידה פחותה בין ערביים, בשיא מפברואר עד מאי. ביום הוא כמעט שותק.

זיהוי

עפרוני המזכיר פפיון או רלית קטנה יותר מאשר זרעית השדה. דק, ארוך רגליים וזקוף, עם זנב קצר ומקור ארוך, דק ומעוקל בבירור עם בסיס בגוון כתמתם – לאף עפרוני אירופי אחר אין מקור כזה. בראש פס גבה קרמי רחב ופס עין כהה, לחיים מפוספסות דק וללא ציצית כלל. החלק העליון חולי עד חום-אפרפר עם מרכזי נוצות כהים; החזה לבן-קרמי עם פסים כהים חדים הממשיכים אל הצדדים; הבטן לבנה ללא סימנים. הרגליים ארוכות ובהירות. בתעופה – נדירה ובדרך כלל קצרה – מראה כנפיים צרות ומחודדות, נוצות זנב חיצוניות לבנות ורושם כללי בהיר. הולך ורץ כשהגוף אופקי והראש משוך פנימה, ונעלם מאחורי השיח הראשון.

מינים דומים

אינו ניתן לבלבול של ממש, בתנאי שהמקור נראה. העפרוני המצויץ והעפרוני הספרדי קצרי רגליים יותר, מצויצים ובעלי מקור קצר, ישר עד קמור, והם מתרחקים בשטח פתוח ואינם מסתתרים. לזרעית השדה ציצית קצרה, שפה אחורית לבנה לכנף ומקור חרוטי קצר בהרבה. העפרונן קצר-האצבעות קטן יותר, עם מקור חסון של אוכל זרעים וכתם צוואר כהה. הפפיון הצהוב דק יותר, ללא פסים מלמטה ובעל מקור פפיון דק וישר. ההתנהגות חשובה כאן כמו הנוצה: עפרוני המתכופף ורץ בין שיחי ערבה פתוחה ומופיע שוב על ראש שיח רק אחרי המתנה ארוכה הוא כמעט תמיד מין זה.

בית גידול

ערבת שיחים שטוחה עד משתפלת קלות: שכבת שיחים נמוכה ופתוחה בגובה 20 עד 50 cm – קורנית, רתמה, לענה, מלוחים – עם הרבה קרקע חשופה בין השיחים, על קרקעות גבס, גיר וחוואר. בחצי האי האיברי בעיקר ברמות קרות וחשופות לרוח בין 900 ל-1,300 מטרים, ובערבת המלח של עמק האברו. בצפון אפריקה בצחייה למחצה דומה של לענה ומלוחים, ומזרחה יותר בערבה מדברית חולית. שיחייה גבוהה מחצי מטר, או שיחייה הנסגרת, אינה שימושית עבורו, וכך גם קרקע חרושה: הוא זקוק למעברים החשופים בין השיחים כדי לרוץ ולהיזון.

תפוצה ונדידה

חצי האי האיברי וצפון אפריקה, מהמגרב מזרחה עד המדבר הלובי; כל תחום התפוצה העולמי נמצא בתוך האזור שמדריך זה מכסה. בחצי האי האיברי מרכז הכובד הוא הרמות של סוריה, סרגוסה וגוודלחרה, עם גרעינים נוספים בטרואל, בורגוס, ויאדוליד, נווארה, אלבסטה, מורסיה ואלמריה. תושב קבע, ורק מהרמות הגבוהות והקרות ביותר העופות יורדים במורד בחורף. כמעט אינו נצפה הרחק מאזור הקינון.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

יש לקום בחושך. לנסוע לרמה עם שיחייה נמוכה, לחנות ליד דרך עפר חקלאית, להישאר על הדרך ולהמתין במשך השעה האחרונה לפני הזריחה. החיפוש נעשה תחילה בשמיעה: הסיום המייבב הקצר נישא מאות מטרים על פני המישור. רק עם עליית האור יש סיכוי לצללית על ראש שיח, ובדרך כלל לשניות ספורות. יש להישאר על הדרכים, לא להיכנס לצמחייה ולא להשמיע הקלטות: זהו מין רגיש באוכלוסיות קטנות ומבודדות, והפרעה בעונת הקינון אינה מקובלת. פברואר עד מאי היא העונה, ובוקר ללא רוח הוא תנאי.

מצב שימור

פגיע ברמה העולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: פגיע). האוכלוסייה האיברית מפוזרת בגרעינים קטנים שנותקו זה מזה, ורבים מהם מחזיקים פחות מעשרה זכרים; המספרים יורדים בכמה אחוזים בשנה, וגרעינים היורדים מתחת לגודל בר-קיימא נעלמים. הסיבות כולן מרחביות: ערבת שיחים שנחרשה או ניטעה בעצים, חוות רוח ושמש עם דרכי הגישה והכבלים שלהן הממוקמות בדיוק על אותה קרקע שטוחה וריקה לכאורה, דרכים חקלאיות חדשות וכרייה, וערבה הנסגרת בצמחייה במקומות שבהם רעיית צאן נרחבת הסתיימה. השימור מחייב מישורים גדולים ורציפים של שיחייה נמוכה, המשך רעייה נרחבת והרחקת תשתיות מהגרעינים שנותרו.

שם מדעי

Chersophilus duponti | (Vieillot, 1824)

Vieillot תיאר את המין ב־1824 בשם Alauda duponti; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Chersophilus הוגדר ב־1890 על ידי Sharpe. Chersophilus ביוונית, מ-khersos 'אדמה יבשה, צחיחה' ו-philos 'אוהב': ציפור של מישורים צחיחים. duponti נקרא על שם חוקר הטבע הצרפתי וסוחר פריטי תולדות הטבע לאונר פואש דיפון (1796–1828). הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־פרובאנס.