גיבתון עפרוניגִּיבְתּוֹן עֶפְרוֹנִי | Emberiza calandra

קול

השיר נפתח בכמה נקישות מהוססות המאיצות לצלצול יבש, המושווה בדרך כלל לצרור מפתחות המנוער: tik… tik-tik-tsississississ. הוא שר ממרץ עד אוגוסט, גם בשעות הצהריים החמות, תמיד מחוט, עמוד, דרדר או אבן. הקריאה היא tsip קצרה וקשה, הנשמעת לעתים קרובות בסדרה קצרה בתעופה.

זיהוי

חסון, קצר-זנב וכבד על מקום הישיבה, עם מקור חרוטי עבה ובהיר וראש גדול וחלק. חום-אפרפר אחיד עם פסים כהים על הגב העליון, החזה והצדדים, המתלכדים לכתם מרכזי לא-חד על החזה. הזוויגים דומים; הזכר פשוט גדול יותר. בתעופה חסר לו מה שכמעט כל גיבתון אחר מראה: לבן בזנב. התעופה כבדה ונמוכה, ולעתים קרובות הרגליים משתלשלות.

מינים דומים

היעדר הלבן בנוצות הזנב החיצוניות מבדיל אותו מכל הגיבתונים במדריך זה מלבד אחד: גיבתון שחור-ראש, שעשוי לשבת לצדו בדרום-מזרח אירופה; הוא דק יותר, חם-גוון יותר, ועם צהוב על הבטן ועל מכסות הזנב התחתונות. נקבות וצעירים של גיבתונים אחרים קטנים יותר, דקי-מקור יותר, ומראים לבן בזנב. לזרעית השדה יש ציצית, מקור דק ושוליים אחוריים לבנים לכנף; נקבת דרור הבית קטנה יותר, קצרת-זנב יותר, ואינה יושבת על חוט כדי לשיר.

בית גידול

שטחי חקלאות נרחבים וחסרי עצים: שדות דגנים, שדות בור, אספסת ושטחי עשבים יבשים, ובחורף שלפי קציר ושוליים עשירים בזרעים. הוא זקוק לנקודות שיר חשופות — חוטים, עמודי גדר, שיח בודד — ולגידול הנקצר מאוחר מספיק כדי לאפשר קן על הקרקע. בחצי האי האיברי ובמגרב הוא מאכלס גם את ערבות הדגנים ואת שטחי האלון הפתוחים (דהסה).

תפוצה ונדידה

מהאיים הבריטיים עד אנטוליה והלבנט, והמספרים הגבוהים ביותר בהרבה בחצי האי האיברי ובצפון-מערב אפריקה, שם הוא מן הציפורים הנפוצות ביותר בשטח פתוח; בחצי האי האיברי הוא חסר כמעט רק בחוף הקנטברי ובהרים הגבוהים. ברובו אינו נודד, ורק האוכלוסיות הצפון-מזרחיות נודדות דרומה. בשוליים הצפון-מערביים הוא נסוג: באיים הבריטיים למזרח ולכמה איים, ומארצות השפלה ומדרום סקנדינביה כמעט נעלם.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

נסעו לאט במכונית או באופניים לאורך דרך בין שדות דגן במאי וביוני ועקבו אחר החוטים: גיבתון עפרוני יושב שם כגוש חום ועגול, ראשו מורם ומקורו פתוח לרווחה. פתחו את החלון, כי הקול נשמע לפני שהציפור נראית. בחורף חפשו בשלפי קציר, במחסני תבואה ובמקומות האכלת בקר, שבהם עשויות להתקבץ עשרות ציפורים.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), אך הוא מציפורי השדה שנפגעו בצורה הקשה ביותר בצפון-מערב אירופה, וכמעט נעלם מארצות השפלה, מדרום סקנדינביה ומחלקים גדולים של האיים הבריטיים. הסיבות הן המעבר לדגנים הנזרעים בסתיו, קציר וכיסוח לפני שהצעירים עוזבים את הקן, שימוש בקוטלי עשבים ואובדן שלפי הקציר בחורף. בחצי האי האיברי ובמגרב הוא עדיין נמצא כמעט בכל מקום.

שם מדעי

Emberiza calandra | Linnaeus, 1758

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. באותו חיבור הוא הגדיר גם את הסוג Emberiza. Emberiza מהגרמנית העתיקה Embritz, שם לגבתון. calandra מהיוונית העתיקה kalandros, עפרוני הענק.