עורב אירופיעוֹרֵב אֵירוֹפִּי | Corvus corone

קול

kraaa kraaa kraaa קשה וצורם, בדרך כלל בסדרות של שלוש או ארבע במרווחים שווים, לעתים קרובות בליווי קידה עמוקה של כל חלקו הקדמי של הגוף. כמו כן klok-klok חלול בין בני הזוג, קריאת אזעקה מרעידה וקצרה, ובאביב רחש רך ומגוון ליד עץ הקן. נשמע כל השנה, בעוצמה הרבה ביותר בזמן סכסוכי טריטוריה במרץ ובאפריל. הצורה השחורה והאפורה נשמעות זהות: הקול אינו מגלה איזו משתיהן נמצאת מול הצופה.

זיהוי

שתי הצורות הן אותו עורב כבד וקומפקטי, 44–51 ס"מ, עם מקור חסון ומעט מעוקל שבסיסו מנוצה בבירור – זיפי הנחיריים נמשכים הרחק לאורך הלסת העליונה – עין כהה וכיפה שטוחה בלי שיא. בתעופה לשתיהן משקי כנף קבועים ורדודים, שוליים אחוריים כמעט ישרים לכנף וזנב קצר וקטום. הצורה השחורה שחורה כולה, עם ברק ירוק-כחול הנראה רק באור מלא. לצורה האפורה ראש, גרון, כנפיים, זנב וירכיים שחורים מבריקים ושאר הגוף – הגב, הגב התחתון, החזה והבטן – אפור-אפר בהיר, עם גבול חד לאורך סינר החזה השחור; בתעופה האפור נראה כאוכף בהיר בין שתי כנפיים שחורות. הצעירים של שתיהן עמומים יותר, בגוון חום, עם עין כחולה-אפורה המכהה במהלך הסתיו הראשון; לצעירים מהצורה האפורה אפור מלוכלך וחום יותר ובתחילה בסיס מקור בהיר. במקום שבו שתי הצורות נפגשות – רצועה צרה הנמשכת מהרמות הסקוטיות דרך יוטלנד ולאורך האלבה עד השוליים הדרומיים של האלפים – פרטי ביניים הם הכלל ולא היוצא מן הכלל: עופות שחורים עם גוון אפור חלש על הצדדים או הגב, עופות אפורים עם ניקוד שחור וכתמים לא אחידים באפור, וכל מה שביניהם. אפור עכור או מוכתם הוא תופעה רגילה בתוך הרצועה; הרחק ממנה, כדאי לבחון את העוף זמן רב יותר.

מינים דומים

עורב המזרע דק יותר, עם מקור מחודד וישר יותר, ולבוגרים פנים חשופות לבנות-אפרפרות; הוא נראה ארוך רגליים, עם שיא בחלק האחורי של הכיפה ונוצות ירך רפויות. יש להיזהר: לצעירי עורב המזרע עדיין אין פנים חשופות, והם נשארים המלכודת האמיתית עד עומק החורף הראשון – אז יש להסתמך על המקור המחודד, המצח התלול יותר והחברה שבה העוף נמצא. הקאק קטן בהרבה, עם עורף אפור ועין אפורה בהירה. ממרחק דווקא הקאק מטעה אצל הצורה האפורה, משום ששניהם דו-גוניים – אך החלק הבהיר נמצא בקצה ההפוך: אצל הקאק העורף ואחורי הראש אפורים והגוף כהה, ואילו אצל העורב האפור הראש שחור והגב והבטן בהירים. נוסף על כך, הקאק קטן בשליש וקצר מקור יותר, מכה בכנפיו מהר ועמוק יותר, הולך מהר בצעדים קופצניים וקורא kya צלול, לעומת ההליכה האיטית והקריאה הצורמת של העורב. העורב השחור גדול בהרבה, עם זנב בצורת טריז ו-cronk עמוק.

בית גידול

כמעט כל שטח פתוח או פתוח למחצה עם עצים: שדות, מרעה, סוללות משוכה, מישורי הצפה של נהרות, דיונות, מטמנות אשפה, שולי כבישים מהירים, פארקים עירוניים ושכונות מגורים. מקנן בבודדים בסל זרדים גדול גבוה בעץ או בעמוד חשמל, תמיד במרחק רב מהזוג הבא. ניזון מכל דבר: תולעים, חרקים, ביצים וגוזלים, נבלות, אגוזים, גרעינים ופסולת אנושית. בצפון ובמזרח, שם הצורה האפורה היא העורב הרגיל, החוף שייך בבירור לרשימה זו: מישורי גאות וקווי סחף, שם צדפות וסרטנים מופלים מגובה כדי לשבור אותם, וכן נמלים, רציפי דגים וערימות זבל. בחורף שתי הצורות עוקבות אחר המחרשה.

תפוצה ונדידה

הצורה השחורה מקננת במערב אירופה ובדרומה: האי בריטניה הגדולה מדרום לרמות הסקוטיות, היבשת מהפירנאים עד האלבה, מערב האלפים ומרכזם, צפון-מערב עמק הפו וצפון חצי האי האיברי. הצורה האפורה מקננת באירלנד, בצפון סקוטלנד ובמערבה, ביוטלנד ובאיים הדניים, במרכז אירופה ממזרח לאלבה, בסקנדינביה, באזור הבלטי, במזרח אירופה, ברוב חצי האי האיטלקי ובבלקן, ומזרחה עד המזרח התיכון. ביניהן נמצאת רצועה צרה – מהרמות הסקוטיות דרך יוטלנד ועמק האלבה עד השוליים הדרומיים של האלפים – שבה שתי הצורות מקננות יחד ורוב העופות הם פרטי ביניים. לאורך החוף הדרומי של הים הצפוני הצורה השחורה מצויה מאוד כל השנה, מים הוואדן ועד מרכזי ערים, ואילו הצורה האפורה הייתה מבקרת חורף שגרתית מהאזור הבלטי עד שנות ה-80; חורפים מתונים יותר ונדידות קצרות יותר הפכו אותה לבלתי מצויה, בעיקר לאורך חוף הוואדן. בחצי האי האיברי המין מוגבל לרצועה הצפונית – החוף הקנטברי, גליסיה, הפירנאים והמסטה הצפונית – וכמעט נעדר מאנדלוסיה ומחוף הים התיכון; הצורה האפורה נודדת תועה שם, עם תצפיות מעטות מאוד.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

במרץ יש למצוא זוג מקנן בשורת צפצפות לאורך סוללה ולצפות כיצד העוף מוריד את ראשו וחזהו עמוק בשעת הקריאה. לתצפית בעורבים זה לצד זה יש לבקר בחורף בשדה חרוש טרי עם להקה מעורבת: הקאקים הולכים קטנים ומהירים בין עורבי המזרע, ואילו העורבים האירופיים עומדים בדרך כלל בנפרד, בזוגות. לצורה האפורה, נובמבר עד מרץ לאורך חוף הוואדן הוא הסיכוי הטוב ביותר – יש לסרוק להקות עורבים וקאקים בביצות המלח ובקו הסחף ולחפש אוכף בהיר. לתצפית במספרים גדולים יש לבקר בחורף בפארק עירוני באירלנד, בסקוטלנד או במרכז אירופה: בדבלין, בווינה, בבודפשט או בהלסינקי הוא פשוט מהלך בין המטיילים.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), ויציב עד עולה ברוב אירופה, בסיוע המעבר שלו לערים ולכפרים. בצפון-מערב אירופה הצורה השחורה היא עוף מקנן רגיל, אף שבמקומות מסוימים הוא עדיין נורה במסגרת תוכניות לניהול חיות בר, והתנודות המקומיות עוקבות אחר ניהול זה ואחר זמינות הנבלות והפסולת. הצורה האפורה ירדה במקומות מסוימים באירלנד ובצפון-מערב סקוטלנד, ובמקומות מסוימים רצועת פרטי הביניים נעה. בצפון-מערב אירופה השינוי הגדול ביותר הוא שנהירת החורף של עופות אפורים מהמזרח פסקה ברובה.

שם מדעי

Corvus corone | Linnaeus, 1758

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. באותו חיבור הוא הגדיר גם את הסוג Corvus. Corvus היא המילה הלטינית ל'עורב'. corone מהיוונית korone 'עורב'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־אנגליה.