חנקן חוםחֶנְקָן חוּם | Lanius cristatus

קול

כמעט תמיד שקט באירופה. באזורי הקינון הקריאה הנפוצה ביותר היא chek-chek-chek קשה ומתגלגל, יבש ופטפטני יותר מקריאת האזעקה של חנקן אדום-גב. השיר הוא סלסול רך וממושך משולב בחיקויים, המושמע במקור סגור בזמן שהזנב מתנדנד מעלה ומטה; אפשר לשמוע אותו בימים שמשיים גם באזורי החריפה.

זיהוי

חנקן קומפקטי, בערך בגודל חנקן אדום-גב אך מוצק וארוך זנב יותר. החלק העליון חום חם אחיד, אדמדם ביותר בכיפה ובעורף; מסכה שחורה רחבה עוברת דרך העין על פני מכסות האוזן ותחומה מלמעלה בפס גבה לבן, רחב ונקי. החלק התחתון לבן-שמנת עם צדדים בצבע חול חם. הזנב ארוך, מעוגל בבירור וחום עמום בגוון חם – ללא לבן, וללא האדום-חלודה של שני החנקנים המזרחיים האחרים. שתי תכונות מבנה מסגירות אותו כשהצבעים אינם עוזרים: המקור עבה ועמוק, באורך תשעה עשר עד עשרים ואחד מילימטרים ומכופף בחוזקה, ובליטת האברות הראשוניות קצרה – בדרך כלל רק ארבעה קצות אברות ראשוניות נראים מעבר לשלישוניות בכנף המקופלת, לעומת שבעה או שמונה בחנקן אדום-גב. לנקבות מסכה חומה עמומה ולא שחורה, פס גבה עמום יותר ופסי רוחב עדינים בצורת סהר בחזה ובצדדים. ציפורים בשנתן הראשונה מפוספסות דק לרוחב מלמעלה ושומרות על שלישוניות הצעירות בעלות השוליים הבהירים עד האביב.

מינים דומים

כל שלושת החנקנים המזרחיים המגיעים לאירופה מזכירים במבט ראשון חנקן אדום-גב צעיר, וחלק מהציפורים פשוט אינן ניתנות לזיהוי ודאי בשטח. התחילו בזנב. לחנקן אדום-גב זנב שחור-לבן; לחנקן ערבות ולחנקן טורקסטני זנב אדום-חלודה בהיר הבולט על רקע גב בהיר כשהציפור עפה; לחנקן החום זנב חום עמום, חם בגוונו אך לעולם לא חלודי. אחר כך הסתכלו על הכנף: מבין הארבעה, לחנקן החום היד הקצרה ביותר בהפרש ניכר, בדרך כלל עם ארבעה קצות אברות ראשוניות נראים, מה שמעניק לו מתאר גוץ וארוך זנב, והמקור שלו עמוק וארוך בבירור. הוא נבדל מחנקן ערבות בגוון החום החם לעומת הגוונים החוליים החיוורים של זה, ומחנקן טורקסטני בהיעדר הכיפה החומה-אדמדמה המנוגדת לגב אפור יותר ובהיעדר המסכה השחורה הרחבה יותר העוברת על פני בסיס המקור. אצל נקבות וצעירים דגם הצדדים עוזר: דגם גלי עדין ואחיד על רקע לבן, עדין בהרבה מהסהרונים הגסים של נקבת חנקן אדום-גב. שתי הסתייגויות שייכות לכאן. חנקן ערבות וחנקן טורקסטני נחשבו למין אחד, חנקן ערבות במובן הרחב, עד המאה הנוכחית; בתצפיות ישנות רבות כבר אי אפשר לקבוע באיזה משניהם היה מדובר. בתוך קבוצה זו מופיעים גם בני כלאיים, בעיקר בין חנקן טורקסטני לחנקן אדום-גב, הניכרים בזנב שבו סימונים חלודיים וכהים מתערבבים. ציפור שאינה עונה על כל הקריטריונים מוטב להשאיר ללא שם.

בית גידול

מקנן ביער פתוח למחצה לאורך השוליים הדרומיים של הטייגה ובערבת היער שמעבר לה: שטחי כריתה, שטחים שרופים וקרחות ביערות לגש וליבנה, שולי יער עם שכבת שיחים צפופה, ורצועות של ערבה ושיחים לאורך נהרות. התמונה תמיד זהה – שיח נמוך או ענף מת לצוד ממנו, עם קרקע חשופה או עשב קצוץ מתחתיו. באזורי החריפה הוא פונה לגינות, לשולי יער ולשולי שדות, שבהם אותה ציפור חוזרת לאותו מקום שנה אחר שנה.

תפוצה ונדידה

תחום הקינון משתרע מהאלטאי ודרום סיביר מזרחה עד סחלין ושאר צפון-מזרח אסיה; הוא חורף מתת-היבשת ההודית ועד הודו-סין, הפיליפינים ואיי סונדה הגדולים. בתחום מפות אלה הוא נודד תועה של ממש: ידועות רק כמה עשרות תצפיות מהמזרח התיכון. בצפון-מערב אירופה הוא נרשם עשרות פעמים מאז הראשון בשטלנד ב-1985, בעיקר באיים הבריטיים ולאורך חוף הים הצפוני, ובריכוז ברור בין סוף ספטמבר לתחילת נובמבר. ציפורים נשארות לעתים קרובות במקום לתקופות ארוכות ולעתים חורפות, מחוף הים הצפוני ועד דלתת האברו וגליסיה.

איך ומתי לחפש

מאמצע ספטמבר ועד סוף נובמבר, בחוף ובאיים לאורך הים הצפוני והאוקיינוס האטלנטי, רצוי אחרי רצף ימים של רוחות מזרחיות. חפשו ציפור היושבת נמוך וזקופה על ראש שיח, גדר או תיל ויורדת שוב ושוב לקרקע; חנקנים מחזיקים לעתים קרובות באותו כתם של קרקע מוזנחת במשך ימים. צלמו אותה בפרופיל ומאחור: צבע הזנב, מספר קצות האברות הראשוניות הנראים ועדינות פסי הצדדים קלים יותר להערכה בתמונה מאשר במשקפת, ובדיוק שם מוכרע הזיהוי. כמה ציפורים נשארו חודשים.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש) ועדיין רב ברחבי תחום תפוצתו, אך במגמת ירידה. עבור אירופה זה אינו מין בעל מעמד שימור אלא מבקר נדיר. כמעט לא נצפה שם לפני אמצע שנות ה-80; מאז מספר התצפיות עלה בהתמדה, בין השאר משום שצופים בוחנים כעת ביתר תשומת לב את ההבדלים בתוך קבוצה זו ותמונות ישנות נבדקו מחדש.

שם מדעי

Lanius cristatus | Linnaeus, 1758

Linnaeus תיאר את המין ב־1758 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. באותו חיבור הוא הגדיר גם את הסוג Lanius. Lanius בלטינית 'קצב', על שם הרגל החנקנים לשפד טרף על קוצים ועל תיל דוקרני. cristatus בלטינית 'מצויץ', כאן במובן רחב יותר מכפי שהמילה מרמזת. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־בנגל.