עבראש איסלנדי (Bucephala islandica) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

בדרך כלל שקט. זכרים בחיזור משמיעים ka-KAA רך דמוי צפרדע כשהם מטילים את הראש לאחור אל הגב, עם רחש כנפיים נשמע; הנקבות משמיעות gek-gek נהמני ונמוך. החיזור במיווטן בשיאו במאי וביוני, עם הרבה מרדפים והתזות.

האזנה: רחש כנפייםXC470948

הקלטה: Bruce Lagerquist — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

הזכר שחור-לבן עם ראש בעל ברק סגול, מצח תלול וכיפה בולטת הנוטה מעל העורף; העין הצהובה בולטת. כתם הפנים הלבן הוא סהר, בצורת ירח שקצותיו פונים כלפי מעלה. לאורך החלק העליון השחור עוברת שורה של גושים לבנים נפרדים על נוצות הכתף, ושלוחה שחורה חוצה כלפי מטה את הצד הלבן לפני הכנף. הנקבה אפורה עם ראש חום-שוקולד, צווארון לבן, ובאיסלנד מקור כתום-צהוב כמעט כולו. בתעופה לשני המינים שדה כנף לבן המחולק לגושים בקווים שחורים.

מינים דומים

העבראש הירוק הוא מין הבלבול הממשי היחיד, והדרך לזהות היא לצבור סימנים. צורת הראש: אצל העבראש האיסלנדי הראש גבוה ושטוח מאחור, הנקודה הגבוהה ביותר לפני העין ובליטה הנוטה מעל העורף; אצל העבראש הירוק הראש משולש והשיא מעל העין או מאחוריה. כתם הפנים: בצורת סהר ומחודד כלפי מעלה אצל האיסלנדי, עגול עד סגלגל אצל הירוק. המקור: קצר וגבוה יותר אצל זכר העבראש האיסלנדי, ולכן הראש נראה קהה עוד יותר; אצל הנקבה באיסלנד הוא כתום-צהוב כולו, בעוד שלעבראש הירוק בדרך כלל מקור כהה עם רצועה צהובה ליד הקצה. דגם הכנף: אצל האיסלנדי השדה הלבן מחולק לגושים נפרדים בפסים שחורים, אצל הירוק הוא יוצר שדה לבן רציף אחד. נוצות הכתף: שורה של כתמים לבנים נפרדים לעומת סגלגל לבן גדול. מחוץ לאיסלנד יש לנהוג זהירות של ממש בציפורים בנוצת נקבה, כי צבע המקור של העבראש הירוק משתנה.

בית גידול

אגמים רדודים ועשירי מזון ונהרות מהירים שאינם קופאים מעל לבה, שבהם הציפורים צוללות לזחלי יבחושים, סרטנאים וחלזונות. בחורף הן עוברות לקטעים הפתוחים של הלאקסה ולמפרצי חוף ושפכי נהרות מוגנים. הקנים נמצאים בחללים בסדקי לבה, בין סלעים ובמבנים, כי הליבנה האיסלנדית קטנה מכדי לספק חורי עצים, אך הציפור עצמה נמצאת תמיד על המים.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקנן במערב צפון אמריקה, בצפון-מזרח צפון אמריקה ובאיסלנד. הציפורים האיסלנדיות הן האוכלוסייה האירופית היחידה, מונות כמה אלפים בלבד, ומוגבלות כמעט לחלוטין לצפון-מזרח סביב מיווטן ולאורך הלאקסה. במקומות אחרים באזור המפה המין נדיר מאוד, והדיווחים המעטים נושאים נטל הוכחה כבד מול ציפורים שברחו משבי.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

לנסוע למיווטן במאי או ביוני וללכת לאורך החוף הצפוני ליד רייקיאהליד ולאורך הלאקסה העליונה. מוקדם בבוקר הזכרים מחזרים בקטעים המוגנים וצורת הראש נראית בבירור הרב ביותר; יש לסרוק אותם בטלסקופ ולהשוות כל ציפור לעבראשים הירוקים באותם מים. כשהם ממריאים, יש לשים לב לפסים השחורים המחלקים את שדה הכנף הלבן לגושים.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), אך האוכלוסייה האיסלנדית קטנה ומבודדת. כל הלחצים מרוכזים במיווטן: תנודות בנחילי היבחושים שמהם הציפורים ניזונות, כריית דיאטומיט בעבר וויסות מפלס המים, טריפת קנים וברווזונים על ידי חורפן אמריקני שהוכנס לאזור, ולחץ מבקרים גובר לאורך החופים. לברווז הזה, הגנה על האגם ועל מוצאו היא העיקר.

שם מדעי

Bucephala islandica | (Gmelin, 1789)

Gmelin תיאר את המין ב־1789 בשם Anas islandica; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Bucephala הוגדר ב־1858 על ידי Baird. Bucephala ביוונית, מ-boukephalos 'ראש-שור', מ-bous 'שור' ו-kephalē 'ראש', על שם הראש התפוח. islandica בלטינית חדשה 'של איסלנד', מקור חומר הטיפוס. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־איסלנד.