סבכון הכתרסִבְכּוֹן הַכֶּתֶר | Setophaga coronata

קול

השיר הוא סלסול רופף ומטרטר של צלילים אחידים ושטוחים למדי, העולה או יורד בסופו, רך יותר מסלסול של גיבתון וללא החדות המתכתית שלו; כאן הוא אינו שר. מה שחשוב הוא הקריאה, משום שהיא חזקה ואופיינית: chek שטוח ויבש, קצר וללא שינוי בגובה, היוצא מתוך פטל ונישא בקלות חמישים מטרים. בתעופה, tseet צלול ועולה מעט. בשונה מרוב הנודדים האמריקניים, ציפור זו קוראת בקביעות, ויותר מציפור אחת אותרה לפי ה-chek הזה.

זיהוי

מתחילים באבר. כתם קטן ונקי בצהוב-לימון בין הגב לזנב, הנחשף כשהציפור ממריאה ושמין זה נושא כל השנה; לאף ציפור שיר קטנה אחרת בתחום המפה אין כתם כזה. ציפור הסתיו אחידה בשאר חלקיה: אפורה-חומה ומפוספסת בכהה מלמעלה, לבנה-עמומה עד קרם מלמטה עם פסים כהים דקים על החזה והצדדים, שני פסי כנף לבנים צרים וקצוות לבנים לנוצות הזנב החיצוניות. הגרון לבן, והלבן עולה בחוד צר מאחורי מכסות האוזן. מעל העין ומתחתיה סהרונים לבנים קצרים – טבעת עין קטועה, לא פס גבה. לרוב יש כתם צהוב קטן בכל צד של החזה, שאצל ציפור עמומה עשוי להצטמצם לכמה נוצות צהובות, ולבוגרים כתם כיפה צהוב קטן הנראה רק כשהציפור מרימה את הכיפה. הזכר באביב נראה כציפור אחרת לגמרי: כחול-אפור, מפוספס בשחור, עם מסכה שחורה ופס חזה שחור, וצהוב בכיפה, בצדי החזה ובאבר בבת אחת. המקור קצר ודק, הרגליים כהות. במערב צפון אמריקה יש צורה עם גרון צהוב במקום לבן, הנחשבת כיום לעתים קרובות למין נפרד; היא לא נצפתה בצד זה, ולכן גרון צהוב מצדיק בדיקה נוספת.

מינים דומים

בתחום המפה אין ציפור שיר קטנה המשלבת אבר צהוב עם גרון לבן, טבעת עין לבנה קטועה ושני פסי כנף; מי שרואה את כל אלה יחד – הזיהוי הושלם. המלכודת הפוכה: ציפור סתיו חיוורת ומפוספסת הצוללת במהירות לכיסוי נרשמת בקלות כסבכי קוצים צעיר או כפפיון, ואז האבר הצהוב הוא הדבר היחיד שנותר לאתר – לכן יש לצפות בה תמיד כשהיא עפה. גם לשני סבכונים אמריקניים אחרים אבר צהוב. לסבכון המגנוליה חלק תחתון צהוב עז ופס לבן רחב לרוחב הזנב השחור. סבכון קייפ מיי דק ומפוספס בצפיפות רבה יותר, עם מקור קצר ומעוקל מעט וכתם צהוב בצד הצוואר, וחסר לו הגרון הלבן. שניהם נדירים כאן בהרבה ממין זה.

בית גידול

כאן זו ציפור חוף: אשחר הים וסמבוק בשקע דיונות, סבך ערבות בשקע רטוב, סרפד ופטל לאורך סוללת ים, ופשוט הגינות והמשוכות של כפר באי. היא מחפשת מזון בתנועה מתמדת, קופצת מזרד לזרד, נתלית מתחת לעלה ויוצאת בגיחות קצרות אחרי חרק, נמוך ובלי פחד ניכר. במזג אוויר קר היא עוברת לפירות יער ולפירות קיסוס, ולכן היא יכולה להישאר כאן. בארצה היא מקננת ביער המחטני והמעורב של האזור הבוראלי ושל ההרים, ומחרפת הרחק צפונה לאורך החוף המזרחי של צפון אמריקה, וניזונה מפירות עץ השעווה בדיונות החוף.

תפוצה ונדידה

מקנן ברחבי צפון אמריקה הבוראלית מאלסקה ועד ניופאונדלנד ודרומה עד צפון-מזרח היבשת, ומחרף מדרום צפון אמריקה ועד מרכז אמריקה, כשחלק מהאוכלוסייה נשאר הרחק בצפון. בתחום המפה הוא נודד תועה. מעוזו הם האיים הבריטיים, עם רוב התצפיות באוקטובר ובנובמבר, המרוכזות בדרום-מערב הרחוק, כולל איי סילי וקורנוול; כמה ציפורים נשארו שבועות במקום אחד. בקורבו ובפלורש, במערב האיים האזוריים ומעט מחוץ לשולי מפה זו, הוא מהסבכונים האמריקניים הנפוצים ביותר בסתיו, וגם באיסלנד יש תצפיות. בחצי האי האיברי אין לצפות לו.

איך ומתי לחפש

חפשו אותו במחצית השנייה של אוקטובר בסבך הדיונות ובגינות הכפר של אי או של לשון יבשה בחוף, יומיים עד ארבעה ימים אחרי ששקע מהיר חצה את האוקיינוס. התקדמו לאט והקשיבו ל-chek השטוח: זה חצי מהעבודה. אם ציפור חיוורת ומפוספסת צוללת לכיסוי, עמדו בשקט וחכו לתעופה הבאה, משום שהאבר הצהוב מכריע בתוך חצי שנייה. צלמו את האבר, הגרון, סהרוני העין וצד החזה; ארבעתם יחד מספיקים לוועדת נדירים. וזכרו שמין זה נשאר: דווחו עליו באותו יום, ואחרים עוד יוכלו להגיע.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), ועם אוכלוסייה של יותר ממאה מיליון הוא מציפורי השיר הנפוצות ביותר בצפון אמריקה; המספרים יציבים עד עולים מעט, דבר שאינו שכיח במשפחה זו. באזור מדריך זה השאלה אינה הגנה אלא מקור, וכאן התשובה פשוטה: סבכונים אמריקניים אינם מוחזקים כציפורי כלוב, והתצפיות נופלות כמעט ללא יוצא מן הכלל בחלון הצר שאחרי סערה מערבית מהירה. ציפורים שחצו חלק מהאוקיינוס על סיפון ספינה תוארו ונשקלות כאשר תאריך נראה חריג, אך ההסבר הרגיל הוא ציפור שחצתה בעצמה.

שם מדעי

Setophaga coronata | (Linnaeus, 1766)

Linnaeus תיאר את המין ב־1766 בשם Motacilla coronata; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Setophaga הוגדר ב־1827 על ידי Swainson. Setophaga ביוונית, מ-sēs, sētos 'עש' ו--phagos '-אוכל': 'אוכל עשים'. coronata מהלטינית coronatus 'מוכתר', על שם כתם הכיפה הצהוב. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־פילדלפיה, פנסילבניה.