צלוב-מקור לבן-כנף (Loxia leucoptera) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

לחיצה על תמונה ממוזערת מחליפה את הצילום שלמעלה.

קול

הקריאה נבדלת מזו של צלוב-המקור המצוי בבירור רב יותר מאשר אצל שני המינים האחרים, וזה מסייע. קריאת התעופה היא chif-chif-chif יבש, מטרטר ומעט חצוצרתי, גבוה, אנפפי ופחות קשה בהרבה מה-chip של צלוב-המקור המצוי, עם רטט המזכיר את התפוחית שחורת-הסנטר. להקות מוסיפות tweet רך ואנפפי. השיר הוא רצף ארוך, כמעט כמו של כנרית, של סלסולים, זמזומים וקישוטים צלולים, מלודי יותר מהקרקוש של צלוב-המקור המצוי, המושמע מראש עץ חשוף או בתעופת שיר איטית. גם כאן הקלטה היא הבטוחה ביותר: בסונוגרמה קריאת התעופה המטרטרת נבדלת מיד.

האזנה: קריאת תעופהXC978670

הקלטה: Max Karlsson — CC BY-SA 4.0 · xeno-canto

זיהוי

צלוב-המקור הדק והקטן ביותר, עם מקור קל יותר בבירור משל שלושת האחרים. שני פסים לבנים טהורים ורחבים חוצים את הכנף השחורה, וגם לאברות השלישוניות קצוות לבנים, היוצרים סימן שלישי. הזכר ורוד-אדום עד בצבע פטל, הנקבה אפורה-ירקרקה עם גוון צהוב ושת צהוב, הצעירים אפורים ומפוספסים דק – אך הפסים הלבנים קיימים בכל הנוצות.

מינים דומים

אם פסי הכנף נראים היטב אין בעיה: לאף צלוב-מקור אחר אין אותם. יש שתי מלכודות. לצלובי-מקור מצויים צעירים יש לעתים סימני כנף צהבהבים צרים הנראים במבט חטוף כמו הדבר האמיתי; הם צרים, בצבע עכור, ולאברות השלישוניות אין קצוות לבנים. וצלוב-מקור מצוי שחוק מאוד עשוי להראות שוליים בהירים לנוצות. לכן יש לחפש את הצירוף: שני פסים לבנים טהורים ורחבים, קצוות לבנים לאברות השלישוניות, מקור עדין ומבנה קטן ודק.

בית גידול

עצי מחט בטאיגה הצפונית, עם העדפה חזקה ללגש, ומעבר לכך יער אשוחים ואורנים גבוהים יותר לאורך ביצות כבול מוגבהות ועמקי נהרות. מחוץ לתחום הקינון בשנות פלישה הוא נמצא לעתים קרובות במטעי לגש, בפארקים ובגנים בוטניים עם לגש נוי, ובגינות עם אשוחים גדולים.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

מקנן בצפון פנוסקנדיה ובמזרחה ומזרחה דרך הטאיגה עד סיביר; אזור הקינון נע עם יבול זרעי הלגש ובאירופה אינו נמצא באותו מקום שנתיים ברציפות. בערך אחת לחמש שנים נעות להקות מערבה ודרום-מערבה, ומגיעות לדרום סקנדינביה, למרכז אירופה, לארצות השפלה ולאי בריטניה הגדולה, לפעמים בעשרות בבת אחת ובדרך כלל מאוגוסט ואילך. שטלנד והחוף המזרחי של סקוטלנד מקבלים את המגיעים הראשונים. בחצי האי האיברי הוא נדיר עם תצפיות מעטות מאוד.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

בסתיו של פלישה יש למצוא את הלגשים – מטע לגש, שדרת לגש נוי, גן בוטני – ולהקשיב ל-chif-chif המטרטר בין צלובי-המקור הרגילים. אחר כך יש לבדוק כל ציפור בנפרד, משום שבלהקה יש לעתים קרובות רק אחד. אם אפשר, יש לצלם את הכנף הפרושה: פסים רחבים יחד עם קצוות לבנים לאברות השלישוניות הם ההוכחה; קו צר אחד אינו הוכחה.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). את המספרים האירופיים כמעט אי אפשר לספור, משום שהמין עוקב אחר יבול הלגש משנה לשנה; אין סימן לירידה. שמירה על טאיגה מעורבת עם לגש ואשוח היא התנאי לקיומו.

שם מדעי

Loxia leucoptera | Gmelin, 1789

Gmelin תיאר את המין ב־1789 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Loxia הוגדר ב־1758 על ידי Linnaeus. Loxia מהיוונית העתיקה loxos 'באלכסון', על שם קצות המקור המוצלבים. leucoptera ביוונית, מ-leukos 'לבן' ו-pteron 'כנף', על שם שני פסי הכנף הלבנים. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־מפרץ הדסון וניו יורק.