אירניהאִירָנִיָּה | Irania gutturalis

קול

השיר הוא שטף מהיר, גבוה ומפטפט, המושמע מראש שיח או בתעופת שיר קצרה, עם חיקויים רבים של מינים מקומיים; בגוונו הוא דק ומהיר יותר משיר זמיר הירדן, וחסרים בו הצלילים החליליים העמוקים וההפסקות הארוכות של זה. הזכר שר בעיקר בשעות הראשונות אחרי הזריחה ושוב לקראת ערב. הקריאה היא chis-it חד ודו-הברתי המזכיר מאוד את הנחליאלי הלבן, ו-trrrt נקשני וקשה באזעקה.

זיהוי

גדולה ודקה בהרבה מאדום-חזה, עם רגליים ארוכות וזנב ארוך שחור כפחם, המוזקף ונפרש לעתים קרובות. לזכר חלקים עליונים אפורים-צפחה, פנים שחורות וצדי גרון שחורים התוחמים פס גרון לבן צר, פס גבה לבן דק, וחזה וצדדים כתומים-אדמדמים הנחתכים בחדות מול בטן לבנה ומכסות זנב תחתונות לבנות. הזנב השחור, שאינו מראה לבן כשהוא נפרש, הוא הסימן הטוב ביותר בכל לבוש. הנקבה עמומה בהרבה: אפורה-חומה מלמעלה, לבנבנה מלמטה עם גוון כתום על הצדדים, גרון בהיר ואותו זנב שחור ארוך. הצעירים בעלי דגם קשקשי אך כבר יש להם הזנב.

מינים דומים

את הזכר ניתן לזהות ברגע שהפנים והזנב נראים. הנקבה היא הציפור הקשה, והיא מדווחת בקביעות כמין אחר במזרח התיכון: לנקבות ולציפורי סתיו של חכליליות יש זנב אדמדם ברטט מתמיד – ההפך הגמור מהזנב השחור האחיד, הנפרש באופן מתון יותר, של מין זה. זמיר הירדן והזמיר המנומר קצרי רגליים ועגולים יותר, וחסר להם הגרון הלבן מול פנים אפורות עמומות. הצוקיות מסיביות בהרבה וכבדות מקור יותר. במקרה של ספק יש להביט בזנב וברגליים הארוכות, ולשים לב לתנוחה הזקופה על סלע או על ראש שיח נמוך.

בית גידול

מדרונות הרים יבשים ואבניים עם שיחים פזורים: סבך קוצני, שקד, ערער ועוזרר על מפולות אבנים וקרקע סלעית, בדרך כלל בין 1,000 ל-2,500 מטרים. החשוב הוא השילוב של קרקע אבנית חשופה לחיפוש מזון ושיחים נמוכים וצפופים להיעלם בהם. במקום שנחלי הרים חוצים ערוצים היא משתמשת גם בסבך הצפוף יותר לאורך המים, ובלבנט ובאנטוליה היא מגיעה גם למטעים פרועים למרגלות הגבעות.

תפוצה ונדידה

מקננת ממערב ומרכז אנטוליה דרך הקווקז ועבר-הקווקז אל הרמה האיראנית ועד הקופט דאג; בקצה המערבי שלה היא מגיעה לאיים במזרח הים האגאי כמו לסבוס, שבו מקננים כמה זוגות. כל תחום הקינון הזה נמצא בתוך אזור המפה, אך החורף עובר במזרח אפריקה – אתיופיה, קניה, טנזניה – הרחק מחוצה לו. בנדידה היא מרובה בלבנט. לצפון-מערב אירופה היא נודדת תועה נדירה ביותר; המקרים הקלאסיים הם חריגות אביב לסקוקהולם ולשטלנד. היא לא נצפתה בחצי האי האיברי.

• קינון (קיץ)
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

חפשו אותה במאי על מדרון שטוף שמש ואבני עם סבך פזור במרכז או במזרח אנטוליה, מוקדם בבוקר. יש ללכת לאורך המדרון ולסרוק את ראשי השיחים: זכר שר בוחר כמעט תמיד את הענף הגבוה ביותר של שיח נמוך או סלע בולט. כששומעים את ה-chis-it דמוי קריאת הנחליאלי, יש לעמוד במקום ולהמתין – הציפור תתקרב מעצמה כמה מטרים ואז תפרוש את הזנב השחור. בלסבוס כדאי ללכת במאי במדרונות היבשים שסביב איפסילו.

מצב שימור

אינה בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש) ומרובה במקומות מסוימים בלב תחום תפוצתה. המין קשור לנוף הנתון בלחץ: רעייה מופרזת המסירה את שכבת השיחים, עקירת סבך קוצני לטובת חקלאות, וכבישים ומחצבות החוצים מדרונות. במקום שבו הסבך נשאר על מדרונות אבניים היא מחזיקה מעמד היטב.

שם מדעי

Irania gutturalis | (Guérin-Méneville, 1843)

Guérin-Méneville תיאר את המין ב־1843 בשם Cossypha gutturalis; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Irania הוגדר ב־1863 על ידי De Filippi. Irania נוצר משם איראן, ארץ אתר הטיפוס. gutturalis בלטינית של ימי הביניים 'של הגרון', על שם הגרון הלבן של הזכר. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־אתיופיה.