סבכי רונן מערביסִבְכִּי רוֹנֵן מַעֲרָבִי | Curruca iberiae

קול

השיר הוא פטפוט מהיר ורוטט בן שתיים עד שלוש שניות, המזכיר את סבכי הקוצים אך זורם באופן אחיד ומלודי יותר, עם פחות צלילים צורמים ויותר צלולים: chre-chre-chirre-chirre-chrit, כמנגינה קצרה המושמעת ברצף. הוא נשמע מראש שיח לוטם או רוזמרין, ולעתים קרובות בתעופת שיר קצרה שבה הציפור מזנקת באלכסון ונוחתת בחזרה תוך כדי שירה. אצל מין זה הקריאה היא העיקר: tek קשה, יבש וחד-הברתי, בדרך כלל בסדרה קצרה, בדיוק כמו נקישת סבכי הטוחנים – לעולם לא הצליל המלא והכפול של סבכי הרונן המזרחי ולא הרטט של סבכי מולטוני. השירה נמשכת מסוף מרץ ועד יוני, בעוצמה הרבה ביותר באפריל ובשעה הראשונה אחרי הזריחה.

זיהוי

קטן ועדין במבנה יותר מסבכי הקוצים, עם זנב ארוך יחסית המורם לעתים קרובות. לזכר ראש וגב אפורים-צפחה בגוון חום, ומהסנטר ועד עמוק אל הבטן צבע כתום-לבנה חם ההולך ודוהה – היעדר גבול נקי הוא כשלעצמו הסימן. פס השפם הלבן צר וחלש. יש טבעת עין כתומה-אדומה, הקשתית אדומה-חומה והרגליים חומות בהירות. נוצות הזנב החיצוניות לבנות, ובנוצה הסמוכה פנימה יש קצה לבן קטן ומרובע. בליטת האברות הראשוניות קצרה ורחבה, עם ארבעה עד שישה קצוות נראים. הנקבה חומה-אפורה מלמעלה ולבנה-שמנת מלמטה בגוון ורוד, כמעט ללא פס שפם, ונותרת לה רק טבעת העין האדמדמה עם טבעת דקה לבנבנה מחוצה לה.

מינים דומים

הכול תלוי בשלושת סבכי הרונן – ראו גם את הדפים של סבכי הרונן וסבכי מולטוני, שבהם מוצג אותו הבדל מהצד השני. בזכר שר באביב יש לבדוק שלושה דברים. ראשית החלק התחתון: אצל המערבי הכתום-אדום נמשך ללא גבול אל הבטן, אצל המזרחי גרון וחזה בצבע לבנה עמוק יותר בולטים בחדות על רקע בטן לבנה, ואצל סבכי מולטוני אין אדום כלל אלא ורוד-סלמון בהיר, מפוזר באותה מידה. שנית פס השפם: צר וחלש אצל המערבי, רחב אצל הציפורים המזרחיות של הבלקן. שלישית הזנב: אצל המערבי ואצל סבכי מולטוני יש בנוצה הלפני-אחרונה קצה לבן מרובע, אצל המזרחי טריז לבן צר לאורך הגבעול – ניתן לצילום, נראה לעתים רחוקות. אצל נקבות וציפורים בשנתן הראשונה זה נגמר שם: אין להבדיל ביניהן לפי הנוצה, ורק הקריאה מכריעה, או המקום שבו הציפור נמצאת. המערבי קורא tek קשה, יבש וחד-הברתי, בדיוק כמו נקישת סבכי הטוחנים; המזרחי משמיע t-tret מלא יותר, לעתים קרובות כפול, וסבכי מולטוני רטט יבש. מעבר לכך, נקבה מזכירה את סבכי הקוצים, אך לו שדה כנף חלודי רחב וללא טבעת עין אדומה, ולסבכי הערבות טבעת עין לבנה בולטת, רסן כהה וכנף חלודית חמה בהרבה.

בית גידול

בתה ים-תיכונית נמוכה, צפופה וריחנית במדרונות יבשים ושטופי שמש: לוטם, אלון קרמזי, רוזמרין ורתמה, השלבים המוקדמים שבהם יער אלונים שנכרת או נשרף נסגר מחדש, ומעבר לכך dehesa (שטח פארק איברי של אלונים ותיקים מעל שטחי מרעה), חורש אורנים וערערים עם שכבת שיחים עבה. הוא זקוק לשיחים בגובה ברך עד גובה ראש עם עמדות שיר בולטות פה ושם, ונמנע הן מערבה חשופה והן מיער סגור. בחצי האי האיברי מגובה פני הים ועד 1,900 מטר, ונפוץ ביותר בין 600 ל-1,000 מטר.

תפוצה ונדידה

מקנן בחצי האי האיברי, בדרום צרפת ובצפון-מערב אפריקה, עם מאחז קטן בקצה הצפון-מערבי של איטליה, וחורף בסאהל מדרום לסהרה. בחצי האי האיברי נמצא החלק הגדול ביותר בהרבה, בצפיפות הגבוהה ביותר בשתי הקסטיליות ובאראגון, עם פערים לאורך חוף קנטבריה, בלה מנצ'ה, בדרום אסטרמדורה ובשפלות לבנטה. הציפורים חוזרות בין סוף פברואר למאי, בשיא בסוף מרץ, ועוזבות בין אוגוסט לאוקטובר, בשיא בסוף ספטמבר. בצפון-מערב אירופה הוא נודד תועה נדיר מאוד, ותצפיות ישנות רבות עדיין רשומות כ״סבכי רונן לא מזוהה למין״ משום שלא ניתן היה לקבוע את המין.

• קינון (קיץ)
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

סוף מרץ ואפריל, בבתת לוטם פורחת, בשעה הראשונה אחרי הזריחה. אין לחפש בתוך השיח אלא בראשי השיחים: הזכר שר בגלוי ומסגיר את עצמו בתעופות שיר קצרות. יש להקליט את הקריאה ברגע שהיא נשמעת, משום שבנקבה או בציפור סתיו זה הדבר היחיד שיקבע את המין. אזורים מתאימים הם הסיירות סביב מדריד, סרניה דה קואנקה וגבעות אראגון; באוגוסט ובספטמבר נודדים משתמשים גם בבתה נמוכה לאורך ערוצים יבשים ובחוף.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש). הרשימה האדומה עדיין אינה מעריכה אותו בנפרד אלא כוללת אותו יחד עם סבכי הרונן המזרחי במין הרחב Sylvia cantillans, המסווג ״ללא חשש״; כלומר, הפיצול של 2013 טרם יושם שם. בפועל זוהי ציפור מצויה מאוד עם תחום תפוצה גדול ואוכלוסייה הנראית יציבה בליבת התחום. הלחצים הם אלה של הבתה הים-תיכונית: בירוא matorral (השם הספרדי הכולל לבתה ים-תיכונית בכל גובה) לחקלאות ולמטעי זיתים, שריפות גדולות, ומהצד השני התכסות שטחי מרעה נטושים ביער רציף.

שם מדעי

Curruca iberiae | (Svensson, 2013)

Svensson תיאר את המין ב־2013 בשם Sylvia inornata iberiae; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Curruca הוגדר ב־1802 על ידי Bechstein. Curruca בלטינית, שמו של עוף קטן שלא זוהה שהמשורר הרומי יובנאליס מזכיר. iberiae פירושו 'של איבריה', חצי האי האיברי, שבו נמצא רוב תחום הקינון.