כותליכּוֹתְלִי | Tichodroma muraria

קול

השיר נישא מעל רעש נחל הררי ולעתים קרובות הוא הסימן הראשון לנוכחות הציפור. זו סדרה של שריקות צלולות וארוכות, כל אחת בגובה צליל אחר, בדרך כלל שלוש עד חמש ברצף, עולות ואחר כך יורדות: tsee — tsoo — tseeee. הגוון טהור ודמוי חליל, עם נימה מתלוננת, והשיר מושמע מזיז או בתעופה המרפרפת, בעיקר ממרץ עד יוני. הקריאה היא tui דק וגבוה, קצר וחד, הנשמע גם מחוץ לעונת הקינון. בנקיק יש להמתין להפוגה ברוח לפני שמסיקים שאין שם דבר.

זיהוי

בערך בגודל דרור הבית אך בנוי במבנה שונה לגמרי. הנוצות אפורות-צפחה, בהירות יותר בבטן, עם מקור ארוך, דק ומעוקל מאוד כלפי מטה, הנכנס לסדקי סלע כמו מלקחיים. בנוצות רבייה לזכר גרון וחזה עליון שחורים כפחם, חתוכים בחדות מול האפור; לנקבה לכל היותר כתם דהוי או חלקי, ובחורף לשניהם גרון לבן. הכנפיים רחבות, קצרות ומעוגלות, וזו התמונה שנשארת: מכסות הכנף ארגמניות עד ורודות כהות, נוצות התעופה שחורות עם שתי שורות של כתמים לבנים עגולים על האברות הראשוניות החיצוניות. הזנב קצר עם קצה בהיר. אין זנב תמיכה נוקשה כמו אצל טפסי העצים; הציפור נאחזת באצבעות ארוכות ובציפורניים גדולות ומעוקלות ושומרת על שיווי משקל בפתיחה וסגירה למחצה של הכנפיים ללא הפסק, כמו נשימה. הנפנוף הזה הוא סימן הזיהוי הטוב ביותר ממרחק, כי כל נפנוף חושף את האדום.

מינים דומים

בלבול כמעט אינו אפשרי כשהכנפיים נפתחות. ממרחק רב, או בצללית מול הסלע, הוא דומה ביותר לפרפר, לעטלף או לעלה נסחף. הסיטה אפורה בערך באותה מידה וגם היא מטפסת, אך היא חיה על עצים, בעלת מקור ישר דמוי פגיון, פס עין שחור וצדדים חלודיים, ויורדת בראש למטה. סנונית הסלעים חומה וצדה בתעופה ולא בטיפוס. הזג צהוב-המקור גדול בהרבה ושחור. האמודאי האירופי, חכלילית הסלעים, סתרי הצוקים ובארית ההרים חולקים את אותם מצוקים ונקיקים, אך אף אחד מהם אינו אפור עם אדום.

בית גידול

קירות סלע תלולים, רצוי גיר, עשירים בסדקים, זיזים ובליטות, בדרך כלל בין אלף לשלושת אלפים מטר, ולעתים קרובות מעל נקיק או ליד מפל, שם הסלע נשאר לח והחרקים מרובים. מפולות האבנים למרגלות הקיר ופתחי מערות וסדקים הם חלק מאותה טריטוריה ומשמשים גם הם לחיפוש מזון. הקן ממוקם עמוק בסדק או מתחת לבליטה, מחוץ להישג יד. בחורף הציפורים יורדות למצוקים ולנקיקים נמוכים יותר ומשתמשות ברצון בסלע מעשה ידי אדם: מחצבות נטושות, סכרים, גשרים עיליים, חורבות טירות, חומות עיר וחזיתות קתדרלות, שבהן המישקים מכילים אותם עכבישים וחרקים כמו מצוק גיר.

תפוצה ונדידה

מהרי קנטבריה והפירנאים דרך האלפים, האפנינים, הקרפטים והדינרים ועד הבלקן, אנטוליה והקווקז, והלאה מזרחה דרך הרמה האיראנית ומרכז אסיה ועד ההימלאיה והרכסים שמעבר לה; רוב התחום הזה נמצא הרחק מחוץ לאירופה. באלפים הוא מקנן לאורך כל הקשת, מהאלפים הימיים ועד האלפים המזרחיים והיוליים, ונוכח כל השנה עם תזוזה גובהית חזקה. בדרום-מערב התחום הוא מקנן בשני מעוזים נפרדים: הפירנאים, עם 595 עד 704 טריטוריות בפירנאים האראגוניים לבדם ב-2015 ולפחות 65 בחלק הקטלוני, והרי קנטבריה, עם כ-50 עד 100. בחורף חלק ניכר מהאוכלוסייה יורד לנקיקים ולקניונים של המסטה ושל הרכסים הפנימיים. נודדים מגיעים לשפלה בחורפים קשים, ויש תצפיות פזורות הרחק מצפון וממערב לתחום הקינון, כולל האיים הבריטיים וארצות השפלה, אך הן נדירות מאוד.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

בקיץ יש לבחור נקיק גיר עמוק עם מפל וקיר הפונה צפונה הנשאר מוצל עד שעות הבוקר המאוחרות – אורדסה, אניסקלו, הנקיקים של הפירנאים האראגוניים והפיקוס דה אאורופה הם שטחים קלאסיים. יש לעמוד במרחק רב כדי שכל הקיר ייראה ולסרוק אותו באופן שיטתי בתנועות אופקיות; טלסקופ על חצובה עדיף על משקפת ביד. אין לחפש צורת ציפור אלא תנועה: נקודה אפורה הקופצת על פני הסלע ומבזיקה אדום בכל קפיצה. הבוקר המוקדם ואחר הצהריים המאוחרים הם שעות הפעילות. החורף קל יותר. מנובמבר עד מרץ הציפורים יורדות למצוקים נמוכים, לסכרים ולבנייה ישנה, שם אפשר לצפות בהן בגובה העיניים; כמה כנסיות, טירות ומצוקי עמקים באלפים, בפירנאים ובז׳ורה מארחים פרטים החוזרים שנה אחר שנה.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש), אך דירוג זה מסתיר עד כמה הוא פזור בדלילות בכל מקום. כל זוג מחזיק טריטוריה גדולה על מצוק, הצפיפויות אינן גבוהות בשום מקום, וקשה מאוד לספור את המין, ולכן המגמות ידועות רק במעט. שני המעוזים הדרום-מערביים בפירנאים ובהרי קנטבריה מבודדים זה מזה. הסיכונים המוזכרים הם התחממות האקלים, הדוחקת את בית הגידול ההררי הגבוה המתאים כלפי מעלה, והפרעה מטיפוס וטיפוס הרים על מצוקי קינון. במקום שבו מצוק נשאר בשקט, הציפור נשארת.

שם מדעי

Tichodroma muraria | (Linnaeus, 1766)

Linnaeus תיאר את המין ב־1766 בשם Certhia muraria; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Tichodroma הוגדר ב־1811 על ידי Illiger. Tichodroma הוא שם יווני, מ-teikhos 'חומה' ו-dromos 'רץ', על שם הציפור המטפסת על קירות סלע. muraria בלטינית של ימי הביניים 'של חומות', מהלטינית murus 'חומה'. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־דרום אירופה.