כל המינים › ציפורי שיר › גיבתוניים › גיבתון מדבר
גיבתון מדברגִּיבְתּוֹן מִדְבָּר | Emberiza striolata
Gestreepte gors | Striolated Bunting | Escribano estriado | Streifenammer | Bruant striolé
הגיבתון של המדבר הסלעי. בוואדיות החשופים של הנגב, מדבר יהודה, דרום ירדן וסיני הוא ממתין לחלוף החום על אבן – קטן, חום-קינמון, וראשו מפוספס בחדות בשחור ולבן – ועף במעלה קיר הערוץ למשמע הצליל הקל ביותר.
קול
השיר קצר ויבש: כמה צלילים מהירים ומקרקשים מעט עם סיום יורד, בדרך כלל חוזרים בפרצים קצרים מסלע או ממדף, לרוב מוקדם בבוקר ומאוחר אחר הצהריים. הקריאה היא tswee-ip אפי ועולה מעט, המהדהד בין קירות הסלע ולעתים קרובות הוא הסימן הראשון לציפור.
הקלטה: David Darrell-Lambert — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons
זיהוי
קטן וקצר-זנב, ללא לבן בזנב. הראש אפור עם פסים שחורים ולבנים חדים – פס כיפה לבן בין רצועות שחורות, פס גבה לבן ופס לבן מתחת ללחי, שלושתם בולטים. הגב חום-אפרפר עם קווים כהים ברורים, הכנפיים חלודיות והחלק התחתון קינמוני חם. המקור בולט: הלסת התחתונה כתומה-צהובה והעליונה כהה. הנקבה דהויה מעט, עם פחות ניגוד בראש.
מינים דומים
קרובו הקרוב ביותר הוא הגיבתון הצפון-אפריקני, באותו גודל ובאותה צורה בדיוק אך חי בצפון-מערב אפריקה; השניים אינם מופיעים יחד בשום מקום, כך שהמיקום מכריע – מין זה ממזרח לנילוס, הגיבתון הצפון-אפריקני במגרב. בלבנט הבלבול הוא עם גיבתון הסלעים: גדול וארוך-זנב יותר, עם צדי זנב לבנים, חזה אפור ופסי ראש שחורים עבים יותר, וחי גבוה יותר בהרים. החצוצרן המדברי עגול יותר, בעל מקור ורוד עבה וללא פסים בראש כלל. לנקבת דרור הבית מקור כבד בהרבה וללא פסי הראש הלבנים הדקים.
בית גידול
מדבר סלעי חשוף: קירות ערוצים ורמות סלע, מדרונות ואדי תלולים, מדרונות מפולת ומישורים אבניים שאין עליהם יותר משיח קמל. מקנן בסדקים ומתחת לאבנים בולטות, ניזון בהליכה על שטח פתוח, ותלוי במי שתייה ממעיינות, גבים וצינורות דולפים – שם הוא מופיע ליד יישובים קטנים ועמדות מרעה, אף שאינו נכנס לכפרים עצמם.
היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.
תפוצה ונדידה
בתחום מדריך זה גיבתון המדבר מגיע רק לפינה הדרומית-מזרחית: הנגב והרי אילת, מדבר יהודה ומדרונות בקע ים המלח, רמות דרום ירדן סביב דאנה, פטרה וואדי רם, והרי סיני. מזרחה ממשיך תחום התפוצה שלו על פני ערב עד איראן והודו. הוא יציב, אינו נודד ונע רק מקומית אל מקורות מים; בבצורת קשה הציפורים מתרכזות במקומות המעטים שעדיין יש בהם מים.
איך ומתי לחפש
לשבת ליד מקום השתייה. בהרי אילת, בוואדי רם או בעין עבדת הציפורים מגיעות למעיין או לגב בשעות קבועות – מוקדם בבוקר ובשעה האחרונה של אחר הצהריים – ושם הן נראות מקרוב ולא כצללית על מדף. בדרך יש להאזין ל-tswee-ip האפי בין הקירות, ואחר כך לסרוק את מדפי הסלע החשופים: באור השמש הראש המפוספס בשחור-לבן בולט על רקע האפור.
מצב שימור
אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש) ונפוץ בתחום תפוצה המשתרע מהסאהל ועד הודו. בלבנט אינו רב אך יציב; הוא חי בשטח שאין בו תועלת כלכלית רבה, ולכן מעט משתנה בו. עם זאת הוא תלוי במים גלויים בארץ יבשה, כך ששאיבת מי תהום והתייבשות מעיינות מורגשות מקומית. הציפור הבהירה של הכפרים בצפון-מערב אפריקה, שנחשבה זמן רב לתת-מין של מין זה, מטופלת כיום כמין נפרד; מה שמכונה כאן Emberiza striolata הוא אפוא הציפור של המדבריות שממזרח לנילוס.
שם מדעי
Emberiza striolata | (Lichtenstein, 1823)
Lichtenstein תיאר את המין ב־1823 בשם Fringilla striolata; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Emberiza הוגדר ב־1758 על ידי Linnaeus. Emberiza מהגרמנית העתיקה Embritz, שם לגבתון. striolata בלטינית 'מפוספס בעדינות', צורת הקטנה של stria, 'פס', על שם הסימונים בראש ובגב. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־אמבוקול, סודן.



