דרור ספרדידְּרוֹר סְפָרַדִּי | Passer hispaniolensis

קול

אותו ציוץ כמו של דרור הבית, אך חזק ומלא יותר ועם נימה מתכתית; הקריאה היא chweeng או cheeng משוך, עמוק ואנפפי יותר מאשר אצל דרור הבית. המאפיין העיקרי אינו צליל בודד אלא העוצמה: מושבת קינון בשורת עצים מפיקה רעש מתמשך ומשתנה של מאות ציפורים בבת אחת, מאור ראשון ועד הדמדומים, הנישא למרחק רב. להקה הממריאה משמיעה chur-chur מתגלגל, ובאזעקה טרטור יבש וקשה.

זיהוי

בגודל דרור הבית או מעט גדול ממנו, עם מקור כבד יותר בבירור. אצל זכר בלבוש קינון כל הכיפה והעורף ערמוניים כהים ללא אפור כלל, ומתחתם לחי לבנה גדולה המופרדת מהכיפה בפס עין שחור. הסינר השחור גדול ונמשך בכתמים ופסים רחבים על החזה וצדי הגוף, כך שממרחק החלק התחתון נראה מכוסה בשחור. הגב חום חם עם פסים שחורים כבדים, השת אפרפר, ובכנף פס לבן אחד. מחוץ לעונת הקינון שוליים בהירים של הנוצות מסתירים חלק גדול מכך, והזכר עשוי להיראות דומה מאוד לדרור הבית; הכיפה הערמונית והפסים השחורים בצדי הגוף הם אז הסימנים הטובים ביותר. הנקבה כמעט אינה ניתנת להבחנה מנקבת דרור הבית: מעט בהירה ולבנה יותר בבטן, עם מקור כבד יותר, פס גבה בהיר בולט מעט יותר ולעתים רמז לפסים אפורים בצדי הגוף. הצעירים דומים לנקבה.

מינים דומים

זכר בלבוש קינון באור טוב אינו מעורר כל בעיה: כיפה ערמונית יחד עם צדי גוף מפוספסים בשחור אינם מופיעים יחד אצל אף דרור אחר. בלבוש חורף ומול האור הדבר קשה יותר, ודרור הבית הוא אז המתחרה – תמיד יש לו כיפה אפורה וחלק תחתון אחיד ללא פסים. הדרור האיטלקי חולק את הכיפה הערמונית והלחי הלבנה, אך יש לו סינר קטן ותחום היטב וצדי גוף בהירים ונקיים ללא פסים; בסיציליה ובמלטה הסימנים של שתי הצורות גם מתערבבים, וציפורים רבות אינן ניתנות לזיהוי. את הנקבות אי אפשר להבדיל בשטח מנקבות דרור הבית: הביטו בזכרים שבאותה להקה או באתר הקינון, שכן עץ מלא קנים כדוריים מצביע על המין הזה. בארית ההרים גדולה ובהירה יותר, מפוספסת דק לאורך כל החלק התחתון, ומראה פס כיפה בהיר וכתמים לבנים בקצה הזנב.

בית גידול

שטח חקלאי פתוח וחם עם עצים: שדות דגנים ושדות בור עם שורת צפצפות או חורשת אקליפטוס לצדם, עמקי נהרות עם אשל והרדוף, מטעי זיתים ושקדים, שדות אורז, שטחים מושקים ושולי כפרים. מקנן כמעט תמיד במושבות, בכדורי עשב בנויים ברפיון גבוה בעץ, בסבך אשל או שיחים קוצניים, בצמרת דקל תמר, ובעדיפות בחלק התחתון של קן חסידה לבנה או של דורס, שבו עשרות זוגות עשויים לחיות בין הענפים של קן אחד. באיים הקנריים ובמדיירה הוא תופס את מקומו של דרור הבית וחי בכפרים ובכיכרות. ניזון בלהקות על הקרקע, מזרעים ובעונת הקינון מחרקים.

תפוצה ונדידה

כל דרום אזור המפה: חצי האי האיברי – בעיקר המערב, הדרום ואגן האברו – מדיירה והאיים הקנריים, כל המגרב, סרדיניה, סיציליה ומלטה, הבלקן, אנטוליה והלבנט, ומזרחה דרך דרום-מערב אסיה עד מרכז אסיה. בחצי האי האיברי עשרות אלפי זוגות יכולים לקנן יחד באזור אחד, והאוכלוסייה האירופית הכוללת מוערכת בכמה מיליוני זוגות. מצפון לפירנאים ולאלפים הוא נדיר. במערב אינו נודד של ממש, אך לאחר הקינון המושבות משוטטות באלפים מעל שדות הזיפים; אוכלוסיות מזרחיות נודדות, הרבה מעבר למפה זו.

• יציב
• קינון (קיץ)
• חורף
• נדידה
• כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

איך ומתי לחפש

במאי או ביוני מצאו חורשת עצים בשטח עיבוד פתוח באקסטרמדורה, בלה מנצ׳ה או בעמק האברו, והקשיבו תחילה: מושבה נשמעת לפני שהיא נראית. אל תתקרבו; תפסו מקום במרחק מאה מטרים שבו ציפורים באות והולכות, והמתינו עד שזכר יתיישב על ענף חשוף בשמש, כי רק אז הכיפה הערמונית והפסים השחורים בצדי הגוף נראים היטב. אתר אמין נוסף הוא קן חסידה על מגדל כנסייה או על עמוד חשמל: הביטו בחלק התחתון של הערימה, שם יושבת המושבה. ובכיכר כפר בלנסרוטה, בפוארטבנטורה או במדיירה אין צורך לחפש כלל – הדרור הבא לפירורים הוא המין הזה.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש) ועדיין מצוי מאוד בכל דרום האזור, עם אוכלוסייה אירופית של כמה מיליוני זוגות. יש ירידות מקומיות במקומות שבהם הנוף החקלאי משתנה: אובדן שדות דגנים קטנים עם שוליים מיוערים, כריתת שורות הצפצפות והאקליפטוס הישנות המחזיקות את המושבות, וניקוי סבך האשל לאורך נהרות. מנגד, הוא מרוויח לעתים קרובות מחקלאות שלחין ומהתרחבות כפרים, והמושבות עוברות במהירות ברגע שחורשה מתאימה עומדת במקום אחר. באיים הקנריים ובמדיירה הוא יציב ומצוי.

שם מדעי

Passer hispaniolensis | (Temminck, 1820)

Temminck תיאר את המין ב־1820 בשם Fringilla hispaniolensis; מכיוון שהמין הועבר לאחר מכן לסוג אחר, המתאר והשנה מופיעים בסוגריים. הסוג Passer הוגדר ב־1760 על ידי Brisson. Passer היא המילה הלטינית ל'דרור'. hispaniolensis בלטינית חדשה 'ספרדי', על שם אלחסירס שבדרום ספרד, שבה נאסף פרט הטיפוס. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־אלחסירס, דרום ספרד.