דרור ים המלח (Passer moabiticus) — המדריך של פורסטמן לציפורי אירופה

קול

הכול רך, גבוה ומוזיקלי יותר מאשר אצל דרור הבית. השיר הוא סדרה של צפצופים דקים, ללא הנימה הצורמת של דרור הבית, המושמעת בקצב איטי מראש אשל. קריאת התעופה היא chi-wit גבוה בן שתי הברות, לרוב הסימן הראשון לקבוצה חולפת. מושבת קינון אינה מפיקה רעש חזק כמו של הדרור הספרדי, אלא צלצול רך ורציף מתוך הענפים.

האזנה: קריאהXC1150633

הקלטה: Duncan Breen — CC BY-NC-SA 4.0 · Wikimedia Commons

זיהוי

קטן ודק בבירור מדרור הבית, עם מקור קצר ומחודד, ראש עגול ורושם קל ומהיר. לזכר כיפה ולחיים אפורות, אזור שחור בין המקור לעין וסינר שחור קטן ומוגדר בחדות על הסנטר והגרון. פס גבה בהיר ורחב נמשך לאחור מהעין, הופך לחומצם מאחור ועובר לכתם צהוב-לימון עז בצד הצוואר – הסימן שבו תלוי הזיהוי, אף שאצל ציפור בתנועה הוא נראה בקושי שנייה. הגב אדמדם עם פסים שחורים, על הכתף כתם חום-ערמוני חם, והחלק התחתון לבן-אפרפר אחיד. הנקבה היא מעין נקבת דרור הבית בזעיר אנפין: אפורה-חומה חיוורת, מפוספסת מלמעלה, עם פס גבה עמום, מקור קטן ודק יותר, ולפעמים גוון צהוב בצדי הצוואר. הצעירים דומים לנקבה.

מינים דומים

הגודל עוזר ראשון: זהו בבירור הדרור הקטן ביותר שנפגש כאן, עם מקור דק משל כל דרור אחר. הזכר אינו מעורר קושי, משום שאין דרור אחר באזור המשלב כיפה אפורה עם סינר קטן, פס גבה בהיר ורחב וצהוב בצוואר. הנקבה היא המלכודת העיקרית, משום שהיא בדיוק נקבת דרור הבית קטנה וחיוורת; יש להסתמך על המקור הקטן יותר, הגוון החיוור ביותר מכל הדרורים כאן, והחברה שבה הציפור נמצאת. בית הגידול עוזר יותר מאשר אצל כל דרור אחר: דרור הבית והדרור הספרדי נמצאים סביב בני אדם ושטחים חקלאיים, ואילו דרור ים המלח נמצא בסבך אשלים צפוף לחוף המים ומתקרב לעתים רחוקות למבנים. אם ציפור בקני סוף או בסבך נחשבה תחילה לגיבתון או לסבכי אך יש לה מבנה גוץ ומקור חרוטי של דרור, זהו המועמד הראשון.

בית גידול

אשלים צפופים וסבך אחר לאורך מים מתוקים ומליחים בשפלות חמות: גדות נהרות, תעלות, ביצות מלח, נאות מדבר, בריכות דגים ותעלות השקיה, עם שדות וגינות סמוכים שבהם הוא אוכל זרעים. מקנן במושבות רופפות. הקן אופייני למין: כדור ענפים גדול, קוצני ומקורה עם פתח צדדי, גבוה באשל או בשיטה, וגדול עד כדי כך שממרחק הוא נראה כקן של ציפור גדולה בהרבה. לעתים קרובות כמה קינים חולקים שיח אחד.

היכן הציפור נמצאת בעיקר, לפי סיווג EUNIS — התקן האירופי לבתי גידול.

תפוצה ונדידה

בתחום המפה הוא מוגבל כמעט לחלוטין ללבנט: בקעת הירדן מהכנרת דרומה, סביבת ים המלח, הערבה ודרום הנגב, וכן כמה אתרים לאורך הפרת, מדרום-מזרח אנטוליה במורד הזרם; הוא נצפה בקפריסין אך אין לצפות לו שם עוד. מחוץ למפה הוא ממשיך מזרחה דרך מסופוטמיה אל הרמה האיראנית. התפוצה מקוטעת בכל מקום ועוקבת בקפדנות אחר נתיבי המים, כך שעמק מתאים מלא בהם בעוד השטח הסמוך ריק. חלק מהאוכלוסייה עוזב את אזורי הקינון אחרי הקינון ונע דרומה, אל מחוץ למפה זו.

יציב
קינון (קיץ)
חורף
נדידה
כהה = תפוצת ליבה, בהיר = פיזור דליל

מפת צפיפות מתוך רשומות התצפית של GBIF (2006-09-01 – 2026-08-31), שנספרו לפי תא רשת של 0.7° ולפי חודש וחולקו בסך כל רשומות הציפורים באותו תא — כך שמספר הצפרים אינו משפיע על התמונה. עומק הצבע נקבע לפי החלק הזה ודועך בהדרגה, ולכן המפה אינה צמודה לגבולות מדיניים. קווי מתאר של המדינות: Natural Earth (נחלת הכלל).

איך ומתי לחפש

צאו מוקדם בבוקר, במרץ או באפריל, לרצועת אשלים לאורך מים בבקעת הירדן או בערבה. לכו לאורך שולי הסבך והביטו תחילה בשיחים עצמם: ברגע שנראה כדור ענפים גדול ובנוי ברפיון באשל, המתבונן עומד ליד המושבה ונותר רק לחכות. שמרו מרחק והתבוננו בציפורים הנוחתות על הזרדים החיצוניים, משום שרק שם נראה כתם הצוואר הצהוב של הזכר. הקשיבו בינתיים ל-chi-wit הגבוה, המסגיר את הציפורים הרבה לפני שהעין מבחינה בהן.

מצב שימור

אינו בסכנה עולמית (לפי האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע: ללא חשש) ומקומית מספריו רבים בתחום תפוצתו, אך בתחום המפה הוא תלוי לחלוטין בבית גידול קטן ופגיע. במקומות שבהם נהרות ונחלים מוטים להשקיה ומפלס מי התהום יורד, האשלים מתים והמין נעלם; כך גם בעקבות תיעול וחפירה של גדות והסבת שוליים ביצתיים לחקלאות. ירידת ים המלח ושאיבת מים מהירדן גרמו בעשורים האחרונים לאובדן רב של סבך מתאים. מנגד, הוא מאמץ במהירות בריכות דגים, תעלות השקיה ואשלים נטועים.

שם מדעי

Passer moabiticus | Tristram, 1864

Tristram תיאר את המין ב־1864 ושייך אותו מיד לסוג שבו הוא נמצא עד היום. הסוג Passer הוגדר ב־1760 על ידי Brisson. Passer היא המילה הלטינית ל'דרור'. moabiticus בלטינית 'מואבי', על שם מואב, הארץ המקראית שליד ים המלח שבה נמצא המין לראשונה מקנן. הפרט שעליו התבסס התיאור הראשון הגיע מ־ארץ ישראל.